שאלות ותשובות רמ״א · חלק ק״ט סימן ב׳

תשובה שאלת מעלתך ארוכה וקצרה קצת בטענת האלמנה והיתומים ולכן אני צריך לחפש בכל חלקי הסותר הנופלת לדעתי בטענותיהם כאשר נראה מתוך התשובה שהשיב מעלתו על הרבה חילוקים שלא העלו בטענותיהן בראשונה, וכן אני אלך בדרך מעלתו להשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: פשוט הוא לכל מעיין שבתחילה היו לבני ראובן המחזיקים בבית שעבודן על הבית כי מאחר שפרעו ר"ן זהובים לבעל חוב של ראובן גם ע' זהובים שהיתה ג"כ אשת ראובן המערערת עכשיו על הבית חייבת א"כ כל זכות שהיה לב"ח על הבית הוא לבני ראובן המחזיקים בבית, בפרט מאחר שב"ח הנ"ל נתנו חזקתן וכחן בפני המשפט לבני ראובן הנ"ל, ומה שעשו עשו ברצון ראובן ואמו הזקינה ואשתו א"כ לא גרע ממלוה שכתב לערב התקבלתי דחוזר וגובה מן הלוה כמוזכר פרק גט פשוט, ועל זה אין מערער לדעתי שיאמר שתטרוף האלמנה מהם אף אם קדם שטר כתובתה לפרעון בני ראובן לנושים הנ"ל, ואף אם ראובן לוה אחר שנשאה מאחר דראובן הוצרך לפרוע וגבו ממנו הבית בעש"כ ואז לא היתה האלמנה יכולה לטרוף מן הב"ח גם אינה טורפת מאותן שסלקו הב"ח דמה מכר ראשון לשני כל זכות הבא לידו ודומיא לזו אמרי' פרק המקבל הקונה מן הכותי לית ביה משום דינא דבר מצרא דא"ל אריא אברחית לך ממצריך, וכ"ש בנדון זה דבקשו ראובן ואמו מן בני ראובן המחזיקים לסלק הנושים שגבו הבית כמוזכר בשאלה, וכ"ש באותן שבעים זהובים שהיתה ג"כ אשת ראובן משעובדת בהן ופרעו ג"כ בשבילה שלא תוכל לערער עליהם וכל זה אין צריך פנים ואינו עיקר המכוון בטענת השאלה. אך העיקר הערעור הוא אשר אני רואה שהבנים המחזיקים רוצים להחזיק בכל הבית מכח מתנת הזקינה שנתנה להם חלקה במתנה גמורה כמוזכר בשאלה רק שלא נעשה במקום המשפט הנהוג לכתוב שם מתנות ומכירת הבתים אשר מצד זה עוררים האלמנה אשת ראובן עם בניה הנשארים, עוד באים בטענה להחזיק בבית שראובן מכר להם הבית בעד ב' מאות והמותר נתן להם במתנה, מצד ב' דברים אלו טוענין בני ראובן שהבית כולו שלהם ומביאים ראיות שכבר החזיקו בבית כמה שנים כמוזכר בטענותיהן. והנה גם זה פשוט דלא אמרינן בכאן שמה שקנו הבית מראובן אביהם מגרע מתנת לאה אמו דומיא דב' שטרות היוצאים על שדה אחת דאמרינן ביטל האחרון את הראשון, דשאני הכא דחצי הבית היה של לאה אם ראובן וחצי הבית של ראובן כמוזכר בטענות וא"כ שתיהן קיימים דבתחלה לאה נתנה חלקה לבני ראובן במתנה וראובן מכר אח"כ חלקו בבית לבניו ואע"ג דלא פירש במתנה ובמכירה חלקו בפירוש מ"מ לא נתנו ולא מכרו רק חלקו וכמו שהוא בתשובת מוהר"ם במרדכי סוף פרק המוכר פירות עיין בהגהות ש"ע סי' רי"ד סעיף ז' על אחד שמכר לחבירו חלקו שמינית שבבית ולא היה לו רק הרביעית בבית, וכתב מוהר"ם שהקנה לו חלקו אע"ג שהבית לא היה כולו שלו וה"ה בנדון זה וא"כ נשארה טענת בני ראובן על הבית הן בחלק אביהן והן בחלק אם אביהם, ומביאים ראיה ממה שהחזיקו בבית כמה שנים גם יש להם שטרות מתנות ומכירות על זו לפי דבריהם כמוזכר בארוכה בשאלה. הנה בני ראובן באים בשטר ובחזקה על הבית הזה, ואמרי' פרק גט פשוט ת"ר הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי רבי, רבי שב"ג אומר נדון בחזקה ואסיקנא דבלברר קא מפלגי דלר' לכתחילה צריך לברר שתיהן אף השטר ולרשב"ג אין צריך לברר ואף לכתחילה נדון בחזקה ופסקינן שם הלכתא כרבי דצריך לברר, ופסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מיהו אם אי אפשר לברר שתיהן כגון שהלכו עדי השטר למדינת הים נדון בחזקה, וכתב שם הרא"ש והמ"מ בשם ר"ח ורב האי מיהו אם נתבטל השטר גם החזקה בטלה דהחזקה מכח השטר קא אתיא. והשתא נבוא לנדון דידן באותן ג' חלוקים אם צריכים לברר השטר שהם שטרות המתנות והמכירה הנ"ל או אם החזקה של בני ראובן היא חזקה או אם שניהם כאחת טובים. הנה המתנה והמכירה שנעשו לפני העש"כ ודאי קיימים וכמו שהאריך בזה מעלתו בתשובותיו מידי דהוי אכל שטר העולה בעש"כ דכשר כדפסקינן פ"ק דגיטין ודאי אין לחלק בכאן בין מתנה להלוואה בנדון דידן כמו שהאריך מעלתך בטעמים בתשובותיו. והעיקר שאני סומך עליו שכן הוא דינא דמלכותא בענין מכירת הבתים וקנייתן וה"ה במתנת הבתים שכל דבר שנכתב בפנקס המבצר אין לשנות, וכבר כתב המ"מ והרא"ש דבמקום מנהג בכח דינא דמלכותא כולן כשרים, וכן כתב הריב"ש סי' תע"ח ותצ"ג בתשובותיו, וכתב שם דהסכימו כל האחרונים להכשיר כל השטרות העולים בעש"כ ובאמת אם היינו רוצים לפסול משפטי הכותים במדינות אלו בחזקת הקרקעות יתבטל כל המצב ויהרס המדינות שלא נניח שום קרקע לבעלים שלא יתחדשו עליה קטטות ומריבות כי כל הבתים נכתבים בדרך הודאה ומתנות אלא ודאי דינא דמלכותא דינא בכל הדברים אלו ואין לפקפק בו. אבל מה שכתב מעלתו ראיה לזו שנהגו לכתוב כל הבתים במשפט עש"כ אינו ראיה דמ"מ המתנה בעצמה יכולה להיות בעדי ישראל וצריך בה ענין המועיל אלא ששטר הראיה יהיה נכתב במשפטם. ומה שכתב מעלתו שהזקינה אמרה חזקו וקנו ע"י הוואזנ"י זה אינו נמצא בטענות ואף אם נמצא לא היה עדיף שלוחן של עש"כ מהן עצמן ואם שטר שלהן אינו מועיל גם חזקתן וקנין אינו כלום דלא עדיף השוטר מן השופט שהוא עיקר הקנין אלא שנראה שהכל מהני מכח המנהג ומכח דינא דמלכותא, אם לא שמשפט המלכות היה שכל בית שלא נכתב לפני משפט היהודים לא יהיה קיים כי אז יתחלף הדין לבטל המתנה מכח דינא דמלכותא, אבל מסתמא ודאי המתנה קיימת מכח דינא דמלכותא דמאחר שנכתב בפנקס אותה שררה מה לי הכא מ"ל התם דאין השררות מקפידים בזה לפי הנראה, ודבר זה צריך חקירה בענין המשפט כי לפי הנ"ל זהו היתד שהכל תלוי בו, כי אם היתה המתנה והמכירה קיימת שוב אין לפקפק אחריהם אבל אילו המתנות והמכירה אינן קיימים מצד עצמן א"כ ג"כ כל החזקות והעניינים שנעשו אח"כ כולם נעשו בטעות והם חזקות שאין עמהם טענה מאחר שכולם נבנו על יסוד רעוע ושטרות בטלים וכמו שנתבאר מדברי הפוסקים לעיל דהבא לידון בשטר ובחזקה ונתבטל השטר כגון שנמצא השטר מזוייף גם החזקה בטלה וה"ה בנדון זה, וכן מה שדנו אח"כ העש"כ אינו כלום מטעם זה וכמ"ש הא"ז פ"ק דגיטין במעשה כזה עצמו וז"ל, שטר הנעשה על מכירת הבית לפני הכותים ואח"כ דנו העש"כ על פי שטר והעמידו הקונה בבית אינו כלום מאחר שהשטר חספא בעלמא הוא עכ"ל, ולכן על כרחינו צריכים לדון בכאן בענין השטרות אם הם קיימים מאחר דבמדינות אלו המנהג הוא לכתוב כל הבתים לפני המשפט הן מתנות הן הלוואות או שאר ענינים. ומכל מקום אפשר לצדד עוד בכאן זכות הבנים שאפשר שמתנת הזקינה היתה בדרך סילוק בעלמא דמאחר דהנושים כבר גבו הבית מכח חובן ר"ן זהובים ואפשר נחלט להם הבית בחובן והבנים פרעו לב"ח א"כ היה להם זכות ב"ח ונחלט להם הבית ג"כ וכן משמע קצת השאלה וא"כ מתנת הזקינה לא היתה רק סלוק בעלמא שאין רצונה לערער עוד על הבית וסלוק כזו ודאי מהני לפני עש"כ דכל דבר דאינו צריך קנין הוי כהלואה ומהני ואפילו הודאה בכה"ג מהני כמו שמבואר בדברי הפוסקים שהביא מעלתך בזה. אך מאחר שלא אוכל לדעת תוכן הענין הגבייה של ב"ח ולשון מתנת הזקינה לא ארד לדון בזה כדי שלא ילמדו מתוך דברי לשקר, אך מטעם הראשון הנ"ל פשוט דהמתנה והמכירה קיים. כל זה יש לדקדק במתנת הזקינה. אמנם במכירת ראובן אביהם חלקו להם זה ג"כ סתום בשאלה אם מכר להם מכירה גמורה לפני עדי ודייני ישראל או אם יש ג"כ פקפוק באותה מכירה, אך מכח תשובת מעלתך אני רואה שגם בה חסרון הנזכר במתנת אמו שלא נעשה לפני המשפט הנהוג וא"כ זכרון אחד עולה לשתיהן וברא כרעא דאמו הוא וכפי הנראה במתנת האם כך נראה במכירת הבן כי אין בין מכירה למתנה בדבר זה כי שניהם צריכין קנין אם לא מכירה שכתבו שראו נתינת המעות לפניהם דאז דינה כהלוואה וכמו שהאריך בזה הר"ן פ"ק דגיטין, ואם יש חילוק בין ענין שטר מתנת האם ומכירת הבן מצד עניני מקום עשיית השטרות צדקו דברי מעלתך שכתב דחצי של אם וחצי של ראובן מאחר שבתחילה נכתב הבית לזקינה עם בניה ראובן ושמעון הוי דומיא דמחצה לאהרן ומחצה לבניו שהביא מעלתך בתשובתו, אבל מה שכתב מעלתך אם משמעות השטר בדיניהם שכל הבית היה בחזקת הזקינה דינא דמלכותא דינא זה אינו נראה בעיני, וכמ"ש הרמב"ן בשטרות שחסר בהן אחד מדרכי הקנייה דלא עדיפי משטרות שלנו שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרות שלהן וכו' ובודאי שם היה השטר נכשר ע"פ דין המלכות וכמו שמשמע מדברי הרמב"ן ואפ"ה מאחר שהוא פסול בדין שלנו אין אנו דנין רק כפי השטר שלנו כ"ש שאין אנו צריכין לפרש לשונות השטרות בדינא דמלכותא וכן נראה מתשובת מהרי"ק שורש קפ"ח: