שאלות ותשובות רמ״א · חלק ק״ט סימן א׳

על דבר מעשה שהיה כך היה, יעקב מת והניח אלמנתו לאה ושני בנים ראובן ושמעון שהיו בני ט"ו וי"ז שנים והיא קנתה חצר עם בניינו ונכתב על שם האלמנה בפירוש עם בניה בסתם כי לא פירש שמה תוך השטר והפנקס, אח"כ שני בניה הנ"ל נשאו נשים ונכנסו בגדולות וירדו מנכסיהם ומת שמעון ואשתו בלתי זרע קיימא ולראובן היו בנים ובניו הגדולים חנוך ופלוא נשאו נשים ונתעסקו בסחורה ועשו והצליחו והיו דרים בבית אביהם ובבית אם אביהם כלם יחד, אח"כ נולדו לראובן עוד ג' בנים וכמה שנים לפני מותו היו חלוקים בעסקים מאביהם ראובן הנ"ל, אח"כ באו הנושים לגבות הבית מראובן בחובם וכבר נפסק הדין כך ולקחו הנושים הבית לחזקתם ע"י הוואזנ"י כנהוג ואח"כ באו חנוך ופלוא ופרעו ר"ן זהובים לבקשת אם אביהם ולבקשת אמם ואביהם שיקחו הם הבית לחזקתם ומיד הנושים בפנקס המבצר במקום שנכתב חובם שמה נתנו כל כחם וזכותם שהיה להם על בית הנ"ל לחנוך ופלוא הנ"ל, גם לאה אם אביהם נתנה במתנה גמורה וחלוטה חלקה מן הבית וחצר הנ"ל לחנוך ופלוא הנ"ל, ושלא יהא לשום אדם בעולם שום זכות בחצר הנ"ל מכחה הן איש נכרי או שאר יורשים כלל ונכתב שם בספר המבצר, עוד נושה אחר בא לקחת בית הנ"ל בהיות בידו שטר מלא וגדוש מלאה הנ"ל ומאשת ראובן הנ"ל והדר מבעלה ראובן והסך היה שבעים זהובים ודינו יצא שילקח הבית לחזקתו אח"כ על בקשת זקינתם מרת לאה ואמם ואביהם פרעו סך זה והנושה כתב להם כל כחו וזכותו וחזקתו בביתו הנ"ל, אח"כ הלך אביהם לאחר כמה שנים וכתב לחנוך ופלוא בניו שטר מכירה על ביתו הנ"ל שמכר להם בית הנ"ל בסך ב' מאות זהובים והמותר הוא נותן להם במתנה גמורה, וברוב שטרי מכירה כותבין למותר שוויו שטר מתנה כדי שלא יוכלו בעלי המיצר לסלקו בסך קנייתו כי יטענו תשלמו לנו גם המתנה וזה ידוע. והנה בחיי אביהם בנו אחים הנ"ל בניינים בחצר הנ"ל גם חזקו בדק הבית הנ"ל גם תמיד פרעו מס מהבית וכל הנהוג לפרוע מן הבתים רק אביהם ובני ביתו היו דרים אצליהם בשכר משך ג' שנים וכמה פעמים באו אח"כ הנושים לקחת בפני הסענז"י והראשים ואחים הנ"ל מיחו בדבר באמרם שהבית שלהם ודנו שהמתנה קיימת רק חוב שקדמה למתנה דנו לשלם ונכתב בפנקס השופט של יהודים והראשים ואביהם חי ו' או ז' שנים אחר מכירה הנ"ל ואין פוצה פה ונודד כנף לחלוק על המתנה ומכירה הנ"ל, וקודם מות אביהם שנה פחות או יותר מת חנוך בנו והניח יתומים קטנים ואח"כ מת אביהם ושנה אחר מות אביהם באתה אלמנת חנוך לגבות כתובתה ופלוא הנ"ל עשה עם יתומי חנוך ואלמנתו ואפוטרופוס שלהן חלוקה מפורסמת גם חלקו בית הנ"ל בפני אמם אלמנת ראובן ונכתב בשטר חלוקה ונחתמו על שטר חלוקה אנשים מפורסמים והפקידו שטר ההוא ביד ש"ץ ק"ק חעלם, אח"כ בנה פלוא הנ"ל עם יתומי אחיו בניינים בחילוק מחיצות ואין מוחה וחזקו בבית זה אחר מות אביהם וזקינתם שמתה קודם לאביהם ג' שנים והחזיק אח"כ עוד ו' או ז' שנים רק אמם היתה ג"כ דרה באותו בית גם ג' אחים האחרים היה דרים שם בשכירות ותמיד היו נדחים מפני יתומי חנוך ומפני פלוא וביתו רק חדרים מיוחדים היו להם במקום אשר לא נשתמשו שמה פלוא הנ"ל ויתומי חנוך ז"ל. והנה אחר מות ראובן קרוב לשבע שנים נשבעה אמם על כתובתה ורצתה לגבות בית הנ"ל בכתובתה ובמזונותיה גם ג' אחים בניה האחרים תבעו חלקים מחצר ובית הנ"ל באמרם שהמתנה והמכירה בטלה בהיות שנעשו בעש"כ ולא נכתב בפנקס המקום אשר שמה היה להיות כתוב אם היה בו ממש, גם טוענין שמתנת הזקינה מרת לאה ז"ל אינה כלום הואיל ואין השבעת כתובתה בידכם והיא היתה נושאת ונותנת בתוך הבית, גם טוענין שהכל היה דרך הברחה הן מהזקנה הן מאביהן ומעולם לא פרעו דבר משלהם רק משל אביהם גם טוענין שאין חזקה למתנה שבמצר רק שנה אחת. והנה פלוא הנ"ל ויתומי חנוך השיבו מתנת זקינתם לאה נכתבה במקום שדרך הרבה מישראל לכתוב שמה כשהעירנים אינם מרוצים לכתוב בפנקסם לסיבה מה וכאן היתה הסיבה שאמרו שהבית נשתעבד להם בסך ידוע ומפני כך לא נתנו לכתוב, גם בפנקס המבצר היה נכתב איזה חוב שאביהם היה חייב הוצרכה זקינתם לכתוב שמה לידע ולהודיע שאין לבנה בחלק חצירה כלום, אבל המתנה גמורה וחלוטה שסילקה בפירוש כל שאר יורשים, ולזה לא כתבה המתנה לכל ה' בני ראובן אלא למתנה גמורה נתכוונה כמשמעות שטר המתנה ואי לאו דעבדו חנוך ופלוא לה נייח נפשה לא הוית עבדה. ואשר לא כתבה בפנקס השופט של יהודים כי לא היה שם הסענז"י בעת ההיא כי הוואיווד"י היה רחוק ולא חש להעמיד והיהודים היו מחוייבים לעמוד לפני המבצר כנהוג והראיה שגם חובת אביהם וגיבוים היה לפני פנקס המבצר, ואשר אומרים שזקינתה לא נשבעה בהיות שזה ט' שנה שקנתה הבית מי ידע אם נשבעה אם לא ועוד אולי לא קנתה בית הנ"ל רק לאחר שמחלו לה בניה שהיו גדולים על השבועה או אולי מציאה מצאה או ירושה מאביה וקנתה בהם הבית או אמרה בפני ב"ד שאינה רוצה ליזון מנכסי בעלה ושמה שתרויח יהא שלה ונתעסקה בקנין מכסים שאין צריך לזה נכסים שהיתה משלמת בסוף ומהריוח קנתה כי הסך היה מועט י"ח מרק והשטר מוכיח כך הואיל שנכתב על שמה בפירוש ועל שם בניה בסתם אולי היה הכל שלה ולשופרא דשטרא כתבה שקנתה עם בניה ושטר מכירה יש לו כח לעולם כי אין זה שעבוד שצריכים לחדשו מדי שנה בשנה. ועוד אם היה לו שעת הכושר א"כ קניינו בעת ההיא וזקנתנו מעולם לא ערערה ע"ז אדרבה כשדנינו בשטר המתנה בפני הראשים והשופט היתה זקנתנו בחיים וקיימה המתנה גם בפניהם ונכתב הכל בפנקס השופט והראשים, וע"ד חלק אבינו ז"ל שהיה לו בחצר הנ"ל אבינו ואמנו ראו שהנושים באו לקחת בית הנ"ל לחזקתם ואם לא היינו פורעים בעדם היה בית הנ"ל משתקע בידם ושוב לא היו יכולים להוציאו מתחת ידם אמרו לנו בבקשה תשלמו וקנו הבית לחזקתכם בכל אופן היותר ונאות ואח"כ גם אנו נעשה לכם שטר מכירה בכל אופן המועיל על פי הדברים האלה שלמנו אח"כ הלכה זקנתנו לאה ואמנו ואבינו וציוו לכתוב בפנקס העירנים שהם מכרו לנו בית הנ"ל והעירנים קבלו הודאתה ולקחו שכרם כנהוג רק מיחו בסופר לכתוב עד שיקבלו מהבית הסך מה שנשתעבד להם אבינו ולא רצינו ליתן והנה עוד היום רוצים העירנים לכתוב אם נתן שכר שיעבודם ואח"כ הלך אבינו לפני שופט היהודים ולפני הראשים כי הדת נתנה מהוואייווד"י לכתוב כ"ד לפני פנקס שופט היהודים כנהוג בשאר קהלות וצוה לכתוב לנו שטר מכירה על בית הנ"ל על סך ב' מאות זהובים והמותר בתורת מתנה ושאין לשאר יורשין בו כלום והלך הוואזנ"י שמה אל הבית ולא מיחתה אמנו שום דבר והסכימה למעשה אבינו ודי היה לנו בזה כי לא רצינו לבזותה בפני השופט והראשים, אבל האמת קנינו משניהם בכל אופן המועיל והחזקנו בדקו ותמיד היתה אמנו ואחינו נדחים מפנינו בכל תשמיש הבית רק איזה חדרים יחדנו להם מרצוננו הטוב עד זמן שיעלה על רוחנו להוציאם מן הבית וכמה פעמים רצינו לגרשם ולמה שתקו כל השנים הללו אם לא היתה מתנה ומכירה הלא אי אפשר לקבל דברים כאילו אם לא היתה מתנה גמורה ומכירה גמורה וחלוטה כפי שטרותינו והחצר עם בניינו הם שלנו מכל וכל, עכ"ל טענותיהם: