סוף דבר אני רואה שבזה תלוי הכל אם השטרות כשרים זכו בני ראובן בבית אבל אם היו פסולין מכת דינא דמלכותא שלא נכתבו במקום הראוי אז המתנה והמכירה בטילה ואין מהני להם שום חזקה של אח"כ מאחר דתחילת הקנין היתה בטעות וכמו שנתבאר, אבל אם המתנה והמכירה היתה כתיקונם אין בטענת האלמנה עם בניה ממש במה שטוענת שהכל היה דרך הברחה מן הזקינה וראובן בעלה ושהזקינה לא נשבעת על כתובתה, כי טוענין ללוקח ויתומים לומר שלא היה דרך הברחה ושנשבעה על כתובתה או שאר טענותיהם ועולים להם כל זמן שלא נתברר שתחילת הקנייה בטעות היה ולזה מהני להם חזקתן שהחזיקו אח"כ בקרקע כמה שנים כי בדרך זו טוענין להם שחזקתם חזקה מעולה, וכ"ש שבכאן הם יתומים ולקוחות שטוענין להם והבא להוציא מידן עליהם להביא הראיה והוא פשוט. ומעתה אין אנו צריכין לדון בשטר מברחתא ולא בדין היו אונות ושטרות יוצאים על שמה ולא בדין המוכרת או נותנת בלא השבעת כתובה כל זמן שלא בררה האלמנה טענותיה רק שטוענת בדרך שמא:
שאלות ותשובות רמ״א · חלק ק״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheelot uTeshuvut Remah, Warsaw, 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שאלות ותשובות רמ״א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.