שו״ת מהר״ם פדוואה · חלק ס׳ סימן ב׳

והנה אף כי קשה עלי כתורמוס להשיב על טענות ריב ממון בלתי שמוע בין אחיכם אף כאשר יבא השואל לדרוש דבר תורה לבד ומראה פנים כי תורה היא וללמוד הוא צריך ומציע לפני השאלה בלשון ראובן ושמעון אשר ככה עשו ונהגו קמאי וקמאי דקמאי להשיב לשואליהם אפ"ה באשר לא נעלם ממני תחבולת בעלי הריב אשר סתירים עצה וגנבי גנובי לשאול בלשון ראובן ושמעון מיחו בי רבותי אשר נהלו אותי להנחיל תורתי בלבי ומימיהם לקקתי ככלב המלקק מן הים שלא לשמוע לקולם להשיב אמרי להם כי מתוך דברי המשא ומתן ילמדו לשקר ולפחות יסתפקו כדבר לסדר טענו' ונמצאתי בדברי כטוען ובא בהרשאה אשר לו טוב עשה בעמיו אכן בדבר שיש דררא דמצוה לא שתו רבותי לבם לחששא זו וראיה להנהגתם מרבי יוחנן דפרק נערה או רב נחמן דפרק הכותב שעשו עצמם כעורכי הדיינין בתחילת מחשבתם משום קצת מצוה דמבשרך אל תתאלם ק"ו שלא נשגיח לחששא לבד דלא הוברר האיסור אך ספק הוא במקום דאיכא קצת מצוה בודאי דאין ספק מוציא מידי ודאי ולא תדחה ספק איסור' את המצוה ודאית אפילו בשב ועל תעשה ק"ו מר' יוחנן ורב נחמן כנ"ל ואפילו כי חזרו בם לא חזרו רק משום אדם חשוב שאני כדאיתא שם ואולי בכיוצא בזה לא היו חוזרין וק"ו לאיש כמוני שאינני אדם חשוב שלא אחוש לחששא רחוקה ודבר זה ידמה אלי למצוה להפר מחשבות ערומים ולבעל מאורע נעשה בו קצת איסור דתנן ביש נוחלין הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו רשב"ג אומר אם לא היו בניו נוהגין כשורה זכור לטוב ופוסק שם רשב"ם הלכה כת"ק ואין לומר דוקא שכותב לאחרים שאינן ראוין ליורשו דהא מביא עלה הא דשמואל שאמר לרב יהודה שננא לא תיהוי כי עוברי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא ופושט מינה דת"ק פליג ולא אתי רשב"ג לפרושי מילתא דת"ק דאם לא כן שמואל כמאן אתי וכן פי' רשב"ם שם א"כ ברור לתלמודא ששמואל סובר כת"ק ואין לחלק לדברי ת"ק בין ראוי ליורשו או אין ראוי ליורשו דאל"כ הדרא קשיין לדוכתא שמואל דמוסיף אפילו מברא בישא לברא טבא דראוי ליורשו כמאן אתי לימא ע"כ לא פליגי אלא באין ראוי ליורשו אלא ודאי אין חילוק באלה. וקרוב אלי לומר המצווה הזה סדר צוואה זו להקניט לוי בדברים בעלמא בכן לא סדרה באופן המועיל כאשר יתבאר או בא בפטומי מילין להחניף לשמעון לתת לו חיתא דקטרי אשר רדף אולי אחריו לפתותו דמסתמא לא עביד המת איסורא לעקור ירושה דאורייתא. וכעין זה כתב מהר"ם בתשובה פרק י"נ על ראובן שנשא אשה ולה בית שהוגבה ב"ד בכתובתה וכו' ע"ש. וכן מתשובת ר"י במרדכי דפ' איזהו נשך על ישראל שאמר לנכרי לך ולוה לי מעות מישראל ברבית יראה דלא מחזקינן אינשי כרשיעי רק מתרצין ומיישבין מעשיהם להצדיקם ואף כי אין ראיה גמורה משם דאיסור רבית שאני דיוצאה בדיינין מה שאין כן בנדון דידן דמה שעשה עשוי מ"מ אין נראה לחלק אם נתן לנו רשות ליישב מעשי איש הנצצים ומורים על איסור ליישבם ולקרבם להיתר כדי שלא להחזיקם כרשיעי ה"נ באיסור קלילא ואמינא כי אעייל להתם יפוק ראובן לאפאי כי עשיתי לו נחת רוח לבטל הצוואה כנ"ל ודי לי בהעראה זו להגיד אשר הביאני עד הלום להשיב לשואלי: