שו״ת מהר״ם פדוואה · חלק נ״א סימן ב׳

תשובה תנן בפרק מציאת האשה יתומ' שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה כו' עד רבי יהודה אומר אם השיא את הבת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה וחכמים אומרים פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין הנכסים ונותנין לו עכ"ל המשנה ובגמרא אמר שמואל לפרנסה שמין באב והתלמו' מותיב ליה מחכמים דמתניתין ומשני הוא דאמר כרבי יהודה ומסקנא דשמעתא אליבא דהלכת' ששמין באב היכא דידעינן לאמוד דעתיה והיכא דלא אמדינן שלא הכרנו אותו ולא עמדנו על דעתו נותנין לו עשור נכסי' כדברי רבי ובאותו פרק אמר אמימ' בת יורשת הויא פירוש לענין עשור נכסים אמר ליה רב אשי לאמימר אלו בעי לסלוקה בזוזי ה"נ דלא מצי לסלוקה אמר ליה אין אי בעי לסלוקה בחד ארעא ה"נ דלא מצי לסלוקה אמר ליה אין רב אשי אמר בעלת חוב הויא ואף אמימר הדר ביה כו' עד והשת' דאמרת בעלת חוב היא דאבא או דאחי למאי נפק' מינה למגבה לבינונית שלא בשבועה וזבורית בשבועה מאי ת"ש דרבינ' אגביה לברתיה דרב אשי ממר ברי' דרב אשי בינונית ושלא בשבועה מבריה דרב סמא בריה דרב אשי זיבורית בשבועה ע"כ והשתא לפום ריהטא נראה מסוגיית התלמוד שראובן לא יוכל לנכות נדונית אחותו הבתול' מן העזבון באשר מסקנת דשמעת' שהבת בפרנסה בעלת חוב היא ואף בעלת חוב דאחי ולא דאבא כי פשיטא שדינה אינה חייבת לפרוע חובות של ראובן אחיה ואפילו היתה הבת בפרנסה בעלת חוב דאבא אין על דינה לפרוע חובות אביה רק ראובן היורש הוא יפרע החובו' מירושתו דע"כ שטר זה של דינה הוא חוב או מתנה כי אינה יורשת ואם הוא חוב יש לה להשתלם מעזבון יעקב כשאר חובות ואין לה עסק בפרנסת הבת שגם הוא חוב כי כל אחת מהם יגבה כל חובו והיורש ישלם כולם מן העזבון וכן אם שטר זה מתנה הוא דאיתא בטור ח"ה בסימן רנ"ג שאלה לא"א ז"ל יעקב צוה מחמת מיתה שיתנו מנכסיו לבתו ב' שלישים והשליש ישאר למי שראוי ליורשו ויש לו בן ויצא עליו שטר חוב ואמר שתפרע הבת שני שלישים ממה שקבלה תשובה אין שומעין לו כיון שהבן יורש הוא צריך לפרוע הכל ואפי' אם הזכיר נתינה לבן ירושה היא כיון שראוי ליורשו וצריך לפרוע הכל ע"כ הרי לפנינו דאפילו במתנת ש"מ דכיורש שוויוה רבנן כדאמרינן פרק מי שמת בעובדא דאיסור גיורא אפילו הכי פסק הרא"ש שהבת נוטלת שני שלישים שלימים דלאו לכל מילי כיורש שוויוה אשר כתב רבי יונה והטור הביאו בסי' הנ"ל והזכר היורש הוא לבד יפרע החוב מחלקו ק"ו מתנת בריא והוא ממש כנדון דידן לכאורה דמה לי נתן האב לבת שני שלישים אי כחצי חלק זכר וק"ל אם כן לכאורה היה נראה שראובן יפרע כל הנדוניא מחלקו לבד בין היתה עשור נכסים או יותר אמנם אחרי רואי בתשובת הגאון רבינו קלון בסימן ע"ח ראיתי כי כושל ראייתי וז"ל וגם היה ראוי להנתן לה נדוניא מהנכסים לפי כבודו לפי מנהג המדינה וכ"ש כאשר השיא אביה ז"ל הרבה בנות בחייו היה ראוי לאמוד בה ערך בערך כו' עד אמנם מאחר שפסק ר"ח וכן התו' ורוב הדעות שאין שמין באב להוסיף על עשור נכסים אלא לגרוע אין בידינו לחייבו יותר מעשור נכסים. אמנם משום ועשי' הישר והטוב היה לעשות בדרך הנ"ל לאמוד באב אך אם יבא להוסיף על עשור נכסי' אינו יכול להוסיף כ"א מחלק המגיע לו אחרי אשר יפרע שטרי שאר הבנות הנוהגות בגלילות הללו מאחר שרוב הפוסקין ס"ל שלא להוסיף על עשור נכסים ע"כ הרי לך מפורש שהעשור יפרעו יחד הזכרים והבנות שיש להם שטרי ירושות אך המותר אשר יתן הזכר הוא מחלקו לבד. מעתה ראוי לי ליישב דברי הגאון הנ"ל שלא יחלוק על דברי הרא"ש הנ"ל ונר' דסובר דשאני התם שאמר ינחנו שני שלישים לבתו מנכסיו וישאר השליש למי שראוי ליורשו דנראה מדעתו דמתנת הבת עיקר לו והנשאר לבד יהיה ליורש וגם לא תלה חלק הבת בחלק הבן אבל בנדון דידן שאמר שיבאו לחלוקה ותטול הבת כחצי חלק זכר ותלה חלק הבת בחלק הזכרים לומר שתטול כחצי חלק זכר השוה שניהם יחד זה לחלק שלם וזאת לחצי חלק כי במתנה אנו הולכין אחר אומדנא כנ"ל דהגע עצמך אם יהיו הרב' בנו' שיטלו כל אחת עשור נכסים ויהיה הכל מחלק הזכר יעדיף אז חצי חלק הנקב' מחלק שלם של הזכר ואומדנא דמוכח הוא שרצה להדיף חלק הזכר מאחר שאמר שהבת תטול כחצי חלק זכר. עוד נראה לומר שסובר הגאון ז"ל שמה שאמרו שהבת בפרנסה בעלת חוב הויא ולא יורשת לאו כללא הוא שתחשב בעלת חוב לכל מילי רק למה שהזכיר התלמוד בהדי' דמצי לסלוקי בזוזי או בחד ארעא דאי לגמרי חשבינן לפרנסה כחוב אם כן אם דרך משל הניח האב מאה דוקא"ט ויצא עליו חוב מן תשעים דוקא"ט יצא הבן נקי מנכסי האב כי הבת תטול עשרה מאחר שהיא בעלת חוב והבעל חוב יטול כל הנותר מן היורש אם כן תהדר קושיא לדוכת' מה שהקשו ואמרו לרבי פרק מציאת האשה מי שיש לו עשר בנות ובן אין לבן במקום בנות כלום אלא ודאי לענין זה כיורשת היא שגם היא לא תגבה חלקה כי אם ממה שנשאר נקי ליורשים אחר פרעון החובות כמו שאר יורשים שיורשים המותר ואחר נפרעו החובות מחשבי' הנכסים הנשארי' ונותנין לה העשור מן הנשא' כמו שמתרץ רבי ענין עשר בנו' שכל אחת מקבלת עשור מן הנשאר מעתה נאמר שגם לנדון זה סובר הגאון ז"ל שהפרנסה כירושה הוא שנתמעט מעת' חלקי הבנות שיש להם שטרי ירושה כנהוג כמו שנתמעט חלקן כאשר יהיו הרבה בנים זכרים כי ברבוי היורשי' יתמעט' חלק הבנות שכל אחת מהם נוטלת כחצי חלק אחד מן הזכרים וכן גם הפרנסה היא ירוש' לענין זה למעט חלק השטרו' ולא נאמ' שהפרנסה חוב היא ויהיה חלק הפרנסה בחלק הזכרים לאמור שהוא בכלל ירושתם להגדיל חלק השטרות והזכרים יפרעו חובם מחלקם ונראה להוכיח מסוגיית התלמוד דלאו לכל מילי אתמר שבעל' חוב היא רק למאי דמפר' בהדיא שם דהא מה שאמר אמימר בראשונה יורשת הויא ר"ל גם לשאר דברים חוץ ממה שנזכר אחר כך לענין סלוקי בזוזי או בחד ארעא דאם לא כוון כ"א לזה איך אמר לו רב אשי אחר ששמע ממנו שאמר יורשת הויא אלו בעי לסלוקי כו' ה"נ דלא מצי כו' והלא כבר אמר יורש' הוי' אלא ודאי לשא' דברי' אמר אמימ' יורשת הוי' והקש' לו ר' אשי או בעי מיניה אלו בעי לסלוקי וכו' והשיב אין שגם לדבר זה היא יורשת ועל זה חולק רב אשי אח"כ ואומ' בעלת חוב הויא ועל זה אומ' התלמוד ואף אמימר הדר ביה כמו שהביא התלמוד מההי' אתת' דאת' לקמי' כנזכר שם בהדי' ענין סלוקי וכן יש לדקדק קצת מלשון רש"י כי בדברי אמימ' שאמ' יורש' הוי' לא פי' לענין מה רק פי' וז"ל יורשת הויא עשור נכסים שתקנו לה בתורת ירושה תקנו לה ולא פיר' לענין מה ואחר כך בדברי רב אשי פירש רש"י וז"ל בעלת חוב הויא ומצי לסלוקי בזוזי או בחד ארעא עכ"ל. ומה צריך לפרש פשיטא שרב אשי ר"ל לענין זה באתקפת' דידיה שהקשה לאמימר והתמיה אלו בעי לסלוקי כו' אלא ודאי ר"ל שרב אשי אינו חולק על שאר דברים אף כי אומר סתם בעל' חוב היא אינו ר"ל רק על מה דקמתמ' בראשונה בכן פי' ואמר ומצי לסלוק' כו' ר"ל לענין זה לבד. אמנם בראשונה על מה שאמר אמימר יורשת לא פי' דבר כי כללא הוא מעתה נאמר שאף אם אמימר הדר ביה לענין סלוק' מ"מ לשאר דבריה במילת' קאי: