עוד אפשר לי לזכות ולדון שבנדון דידן כ"ע מודים דשתיקת האב אינה ראי' לפסול זרעו מאחר שהאב עצמו לא היה נפסל ולא נתחלל במה שאמרו לו שאשתו נחבשה בידי נכרי' דביאתו בעבירה אינה מחללו כדמפורש בברייתא פרק עשרה יוחסין ובפרק קמא דכתובות קאמר אליבא דרבי מאיר על חלל ושתק וז"ל והאי דשתיק משום דלא איכפת ליה ופירש שם רש"י והאי דשתיק לאו משום דאודי אלא משום דלא איכפת ליה הואיל ולאו פסול קהל הוא א"כ זכיתי לדון שמדבריו נלמוד לשאר התנאים חביריו החולקים עליו לומר אף כי אינם סוברים כמותו באלה הואיל ומיהו פסול כהונה הוא. מ"מ נאמר שבכיוצא בנדון דידן מודי' וע"כ לא נחלקו אלא בדבר ההוא שלפי דברי הקורא אותו חלל נתחלל הוא עצמו מיהו מן הכהונה אבל בכאן שעל זרעו לבד דברו המעוררין והוא עצמו לא נפסל בהכי נאמר שכולם מודים דלא איכפת ליה אכן חלילה להשען על דבורי לכתחלה ולעשות מעשה להתיר לכתחלה לישא מהם כי אפילו על ארבע חרשי' המקילים כנ"ל לא אסמוך לכתחלה להתיר בשלוח כ"ש על דבורי הנקלה ושפל אישים רק על אלה באתי והארכתי לדבר בהיתר משפחה זו לומר שאם יש כהן אשר נשא מהם בשכבר לא מלאני לבי לכופו לגרש ואפילו להתיר לו תקנת ר"ג לגרש בעל כרחה או לישא אחרת אצלה לא אטפל בו מאחר שיש לנו גדולי עולם לסמוך עליהם להקל:
שו״ת מהר״ם פדוואה · חלק י״ד סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Krakow, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהר״ם פדוואה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.