מלמד להועיל חלק ג · חלק ס׳ סימן ד׳

ולולא דמסתפינא הייתי מחדש דבר בפי' ברכת השיבה שופטינו. הנה לפי הנ"ל קודם תקון ברכת המינים היו אומרים בנוסח ברכה זו בפירוש: השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה למען אשר יִשָפטו כל התועים על דעתך. והנה מלישנא דתפילה זו משמע שניתקן בעת אשר שופטי ישראל היו אנשים שאינם הגונים לשפוט ושפטו שלא כדין תורה, ועל כן תקנו חכמים להתפלל בכל יום שישיב השי"ת שופטינו כבראשונה כדי שיעשה דין ברשעים. וקשה דהרי אכנה"ג בימי עזרא תקנו שמונה עשרה, ואז הרי כל השופטים נתמנו ע"י עזרא וסיעתו כמבואר בספר עזרא ז' כ"ה ובודאי לא מינו אלא אנשים צדיקים שעשו דין ברשעים ולמה תקנו שיתפללו השיבה שופטינו כבראשונה, ואין לומר דקצת שופטים נתמנו ע"י מלכי פרס והפחות שהיו רשעים דהרי המלך אמר לעזרא ואנת עזרא וגו' מני שפטין ודינן וגו' הרי דמסר הכל ביד עזרא ונתן לו רשות לענוש כל העוברים על הדת במות ובעונש נכסין ולאסורין כמבואר שם בקרא ואף דאיכא למימר דתקנו י"ח ברכות קודם ביאת עזרא מ"מ זה דוחק דהרי עזרא היה ראש לכנסת הגדולה כמבואר בנחמיה ח' וט' וי' ובנחמיה י' נקובים בשמות אנשי כנסיה הלזו וזה היה הכל בימי עזרא. אשר ע"כ צ"ל דאף דאכנ"ה תקנו י"ח ברכות מ"מ איזה ברכות נשתנו מחכמים שאחריו לפי צורך הזמן, וכמו שהוסיפו ביבנה ברכת המינים כן הוסיפו ג"כ בנוסח קצת ברכות לפי צורך הזמן בעתות הקודמות. ומעתה י"ל דעזרא ואכנה"ג תקנו בקשת דין ברשעים כגון בכותים וקצת מרשעי ישראל שהיו מסייעין אותם ולא היה ביד הב"ד כח לענשם, ועיין נחמיה ו' י"ז וי"ח ובקשה זאת לא היתה נגד שופטי ישראל, כי הם שפטו כדת וכדין, אמנם בימי שמעון בן שטח מצינו במגילת תענית פ"ד שהיו כל הסנהדרין צדוקים ושפטו שלא כדין תורה עפ"י ספר גזירתא שבדו להם, וגם מצינו עוד מסופר שהשופטים שבימים ההם היו רשעים, כי ינאי המלך שהיה צדוקי מנה אנשים שאינם מהוגנים לשופטים על הארץ כאשר ביארתי זאת במקום אחר. ובימים ההם תקנו חכמי הפרושים הנוסח של השיבה שופטינו כבראשונה למען אשר ישפטו כל התועים על דעתך, והתועים היו הצדוקים שתעו אחרי צדוק ובייתוס ותלמידיהן ופירשו התורה שלא כדת ושפטו שלא כדין שאמרו דרך משל עין תחת עין שן תחת שן ממש ודנו בשריפה בחבילי זמורות והרשיעו את הצדיק הצדיקו את הרשע. ובאמת נתקבלה תפילת החכמים מהקב"ה כי אחרי זמן לא כביר החזיר שמעון בן שטח העטרה ליושנה ועשה דין ברשעים כמסופר בדברי הימים. ואעפ"כ התפילה שתקנו לא זזה ממקומה, כי אחרי שנים מעטות מתה שלמצה המלכה אחות שמעון בן שטח והצדוקים הרימו ראש, ובזמן מאוחר מלך הורדוס הרשע והרומיים שלטו בא"י בזדון כרצונם, ועל כן נתקיימה התפילה בנוסח שתיקנו שמעון בן שטח וסיעתו עד שתקנו ברכת המינים ביבנה. אחר זה ראיתי בברכי יוסף א"ח סי' ק"י שהביא נוסח תפילת הביננו כמו שמצאו בספר כ"י של ר' ישעיה הראשון שם כתוב הנוסח: והטועים בדתך תשפוט, וזה מבואר כמ"ש לעיל שנוסח התפלה היה נגד הצדוקים שהיו טועים בדת, דמסתמא תקנו נוסחא קצרה של הביננו מעין עיקר התפילה.