מלמד להועיל חלק ג · חלק ס״א סימן ב׳

תשובה:משנה זו מוקשה ותמוהה מאד מאד כמו שהעירו ע"ז המפרשים וביחוד הגאון בעל תפארת ישראל, והנה האי בבא דפלוגתא דב"ש וב"ה פשוט דתרי אמוראי פליגי בה בירושלמי ריב"ל ור' בא. לריב"ל קאי אראשונה דהיינו אבבא ראשונה דמשנה י"ב דמיירי במעשר ומחלק בין עד שלא גפן ובין משגפן וקאמר דאם משגפן קרא שם קנה מעשר את הקנקן [כדפ' בירושלמי] וע"ז קאמרו ב"ש דאם רוצה שלא יתפס הקנקן בקדושת מעשר אינו די לו שיפתח את המגופה, דכבר גילה דעתו דהקנקן יהיה ליין, אף אם מפתח וקורא שם נתפס הקנקן בקדושת מעשר, אלא צריך שיערה ג"כ כל היין לגת קודם שיקרא שם מעשר, וב"ה סברי דדי אם מפתח קודם קריאת השם ואין צריך לערות, אמנם ר' בא פי' דפלוגתא דב"ש וב"ה קאי אשנייה כלומר אבבא שנייה לענין תרומה, אי תורם מאחת על הכל וכדפי' הרע"ב ואפשר דגם לענין אי מקדשות בכ"ש פליגי וסברי ב"ש דכיון דגפן פעם אחת לא נתבטלה חשיבותייהו ליבטל באחד ומאה ע"י פתיחה לחוד וצריך ג"כ עירוי לגת, הדין פירושא דבבא ראשונה דמתניתן, אכן הבבא השנייה דבד"א במקום שדרכן למכור סתומות וכו' עד לא יצא קנקן לחולין כל מבין יראה דאין לה שייכות לכאן כלל, וע"כ צ"ל כדפי' הרמב"ם דקאי אמתני' דפ"א מ"ד, אכן כבר תמהו המפרשים דקשה לומר דמתני דפ"ג קאי אפרק א'. אמנם לדידי אין ספק בדבר, כי במתני' דידן חסורי מחסרא והכי קתני: הלוקח כדי יין בכסף מעשר שני עד שלא גפן לא יצא קנקן לחולין משגפן יצא קנקן לחולין בד"א במקום שדרכן למכור סתומות וכו' והשתא אתי שפיר דבמתני' דילן תני כל גוני דיש בהו חילוק בין עד שלא גפן לשגפן ואע"ג דכבר תני לה בשאר דוכתי מהדר ותני לה כמו דמהדר ותני האי דמשגפן מקדשות בכל שהן אע"ג דכבר תני לה במסכת ערלה, ועוד האי דיצא קנקן לחולין הדר ותני הכא משום דרוצה להוסיף בבא דאבל אם רצה להחמיר על עצמו וכו' והך דר"ש אומר כו' ואפשר דהכא עיקר ולעיל בפרק קמא תני לה אגב גררא דצבי לעורו, וכי תימא היכא מצינו חסורי מחסרא כי האי גווגא דהתנא מחסר הרישא ותני עלה במה דברים אמורים אשר אין לו הבנה כלל בלא הרישא, בא ואראך דוגמתו בפ"ד דר"ה מ"ב תנן ועוד זאת היתה ירושלים וכו' וזה אין לו פירוש כלל דעדיין לא תני שום דבר דירושלים יתירה ותנא ועוד זאת, אע"ג דחסורי מחסרא כדפי' הרע"ב שם עפ"י סוגיא דהש"ס, אף אתה אל תתמה אם אפרש משנה דילן עפ"י הרמב"ם וחסורי מחסרא.