מלמד להועיל חלק ג · חלק נ״א סימן ו׳

ג. ומה שכתב הרב דבעלגראד שא"צ להתנות בשעת ביאה משום דליכא למיחוש שימחול התנאי בשעת ביאה כיון דהוא לטובתה והיא אינה מוחלת, אילו היה מחדש דבר שלא עלה על לב האחרונים הייתי אומר דהדין עמו, אמנם הלא כמה תשובות האחרונים דברו מזה, הנוב"י עצמו חדש סברא זו בסי' נ"ד וח"ס משיג עליו בחאה"ע ח"ב סי' ס"ח דהוא נגד ש"ס מפורש ביבמות ק"ז ע"א (וצ"ד ע"ב) דמשמע דבשום אופן אין תנאי בנישואין אפי' לטובתה, ובתשו' מעיל צדקה סי' ב' איתא טעם אחר נכון דכאן לא שייך אין תנאי בנישואין, וגם הח"ס שם מצא טעם נכון, ועיין בשו"ת שיבת ציון סי' ע"א שלפי דבריו מיושב קושי' הח"ס על הנוב"י. ראינו בעינינו כי לא נעלם מעיני הח"ס והנוב"י שיש מקום להתיר בלא תנאי לפני הביאה ובכל זאת הקפידו בסידור תנאי שלהם שיתנה גם לפני הביאה הראשונה, וכל הרואה יראה דיש לתת טעם לדבריהם דלכתחילה יש לעשות הכל על צד היותר טוב, אמנם כבר כ' מו"ר מהר"ם שיק זצ"ל בתשובותיו סי' ע' וע"א וע"ב טעמים בזה וכתב דמשום דרכיה דרכי נועם סגי להזכיר התנאי עוד הפעם בשעת יחוד הראוי לביאה. ומ"ש הרב דבעלגראד עוד דאם יכוין בשעת ביאה לשם קידושין אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' משום דעשה שלא כהוגן לא ידענא מאי קאמר דהא ודאי לא קאמר דרבנן קדמאי אפקעינהו לקידושין דביאה שכבר כ' רש"י בכתובות ג' ע"א שזה טעות גמור ולא מצינו כן בכל הש"ס ואם רצינו לומר שרבנן דזמננו יפקיעו הקידושין שום רב יר"א לא יודה לזה שיש לנו כח להפקיע הקידושין עכשיו שאין לנו סנהדרין וע' תשו' הרשב"א סי' אלף קס"ב, וסי' אלף קפ"ה.