מלמד להועיל חלק ג · חלק ה׳ סימן ה׳

ויש בכאן עיון וגם נוגע לנדון שלנו דע"כ הא דמתירין אותה בר"פ לאו מטעם חזקה הוא דהא רובא וחזקה רובא עדיף (אף דזה יש לדחות) וגם בבתה דל"ל חזקה וכמ"ש ואמאי מותרת וע"כ מטעם עדותה היא, ולכאורה קשה הא הוי בעי' דל"א אי ע"א נאמן נגד חזקה וכ"ש דאינו נאמן נגד רובא ובזה לא יספיקו מ"ש הב"ש דיש ספק דילמא אזלה איהי לגבייהו דמ"מ הוי מע"א ואיתחזק איסורא ואמאי סומכין על עדותה. אבל בירור הדברים כך הוא דהא דבעי ביבמות אי ע"א נאמן במקום חזקה היינו כגון טבל והקדש או א"א דאיתחזק דלא נעשה בהם מעשה המתיר אותם אבל בדבר שאין כאן חסרון מעשה כגון הכא דאיכא ר"פ ופירש א' ובעל דאין העד אלא כמברר הדבר שהוא מכיר אותו שהוא כשר בזה ודאי ע"א מהימן והרי זה דומה לט' חניות של נבילה ונמצא חתיכה אחת וע"א אומר שהוא מכירה בט"ע שהוא מן הכשרות דודאי נאמן, והבאתי ראיי' לזה מקידושין (דף ס"ג) דאם בא אחד ואמר קידשתיה נאמן ליתן הגט אע"ג דאיכא רובא דעלמא נגד אמירתו א"ו דכל כה"ג לכ"ע נאמן.