מלמד להועיל חלק ג · חלק ה׳ סימן ג׳

אמנם גוף סברת מהרי"פ יש לה סמך בסוגי' דכתובות ד' י"ג דאמר לדברי המכשיר בה וכו' לדברי הפוסל בה פוסל בבתה דנקט דבר והיפוכו ואמאי איצטריך למנקט דלדברי הפוסל פוסל גם בבתה דמלתא דפשיטא א"ו דאיכא סברא גם להיפך להכשיר בבתה דהוי דיעבד ולפסול בה לכתחילה וקמ"ל דאינו נכון והיינו משום דר' יהושע באמת פוסל אף בדיעבד אבל גוף הסברא לא נדחית דבתה הוי כדיעבד ומותרת לכהונה. ויש לפרש עוד דה"א דבתה עדיפא דליכא אלא חדא ספיקא לאיסורא אבל בה איכא תרי ספיקי לאיסורא דאפי' אם נאמין לה שהולד הזה מכשר הוא בא דלמא אפקר' נפשה גם גבי פסולים ואיכא ס"ס לאיסורא וקמ"ל דלדברי הפוסל בה פוסל גם בבתה. עוד הביא מהרי"פ לראי' שהרמב"ם השמיט הך דינא דר"י דגם בתה כשרה וק' הא בודאי קי"ל כר"י א"ו דסמך על מ"ש פט"ו דאם אמרה האם לכשר נבעלתי כשר הולד לקהל וה"ה לכהונה. וראיי' זו לכאורה היא מכרעת. אלא דהרמ"א דחה דמדכתב הרמב"ם דהיא כשרה בדיעבד אפי' בר"פ א"כ לא הוצרך להשמיענו דגם בתה כשרה אם נשאת בדיעבד דפשוט הוא. וזו דוחק דמאי פשיטותא בדבר שנחלקו בו אמוראי. ולי נ' בדעת הרמב"ם איפכא דדחה דברי ר' יוחנן מהלכה דהא ודאי משמע בש"ס דגם ר"י מודה דחזקת האם אינה מועלת להבת וכן ר"א אמר כדבר פשוט בתה ל"ל חזקה ולא מצינו שיאמר ר"י דבתה אית לה חזקה א"ו דלאו מטעם חזקה שרינן לבתה אלא משום ברי של האם והייני דוקא לר"ג דאלים לי' ברי דידה דמכשיר אפי' בר"פ לכתחילה וכיון דברי דידה אלים כל כך גם בתה מותרת אבל לדידן דקיי"ל דאפי' בר"כ לא מהני ברי דידה אלא בעינן תרי רובי ש"מ דהוי ברי גרוע וממילא בבתה לא מהני ברי דידה כיון דלית לה חזקה. ויש סמך לסברא זו דבתה ל"ל חזקה מהא דכתובות (דף ע"ו) דאמר רב אשי רישא מנה לאבא בידך עיי"ש וכן מוכח מדברי הרא"ש בסוגי' דפ"פ שהסכים לרביני יונה וכ' דבתה ל"ל חזקה, גם מדברי רש"י בקידושין (דף ס"ו) גבי ינאי המלך מוכח דחזקת האם אינה מועלת לבת. ויש לפרש עוד דלכך השמיט הרמב"ם דין בתה דסבר דגם ר' יוחנן מודה דאין לבת חזקה וכמ"ש וגם מטעם ברי דהאם אינה ראויה להכשיר כיון דברי גרוע הוא אלא כיון דמתירן את האם גם הבת נגררת עמה והוי כאלו התירו הב"ד את שתיהן מיהו כל זה לר"ג גופי' דס' דמתירין האם לכתחילה וחלה הוראת ב"ד גבי האם ולכך גם הבת מותרת (ע' סי' ד' ס"ק מ"ד כעין סברא זו) אבל לפי מה דקיי"ל דאין מתירין את האם בר"פ אלא כשנישאת בדיעבד א"כ מעולם לא חלה הוראה לגבי התר האם וממילא דהבת נשארת באיסורה, וכן בסי' י"ד מצינו כמה חיליקי דינים בין נישאת עפ"י בי"ד ובין נישאת מעצמה. ובנפל למים שאל"ס דקיי"ל אם נשאת לא תצא אטו אם האחת עברה ונשאת נימא דגם צרתה תהא מותרת, ואפי' אותה האשה עצמה שנשאת במשאל"ס חוזרת לאיסורה כשימות בעלה ולפי מה שפירשתי דברי הרמב"ם יש מקום להחמיר בבתה דאפי' אם נישאת תצא.