אמנם האשכנזים שקורין החולם au ולא o כספרדים, וכן אחב"י בארץ פולין אונגארן ורוסיא שקורין החולם oi או oe הם הנהיגו לכתוב א תחת o דאם כותבין ו' יש לטעות ולקרות oi, oe או au והוי שינוי השם. אמנם ראיתי דבר נאה ומתקבל בספר טיב גיטין לרא"ז מרגליות בשמות אנשים אות י' ס"ק י"ז שהביא בשם כת"י מהר"ם חריף הזקן שכ' שיש לכתוב שם גאלדא בא' אחר הג' ולא בו' וכתב וז"ל הצריך לעניננו: ואין להביא ראיה משם יוסל שנכתב בו' כי שם יוסל הוא קצור השם של יוסף לפיכך הוא נכתב בו' כמו עיקר השם יוסף שהוא שם לה"ק והטעם ידוע בדקדוק שהחולם הוא ת"ג והוא תנועה כבידה וכנגדה ת"ק והוא קמץ חטף והנה זה הוא הטעם שהרבה מלות הן בחולם והן נקראות בפי ההמון בנקודת הקמץ חטף והטעם מפני שהחולם הוא ת"ג וכבידה על הלשון ולכן הבלתי מדקדקים רגל על לשונם להמירה בת"ק שהיא כנגד הגדולה כי החולם ת"ג והק"ח היא ת"ק כנגד הגדולה והנה זה קרא בשם יוסל הנגזר מיוסף בעל תנועה כבידה הומר בפי ההמון והקלו אותו לבטא בשפתים בתנועה קלה שכנגד הכבידה, והואיל וכן הו' לא זזה משם זה הנגזר משם קודש הנכתב בו' כי הוא בחולם רק שהמרו אותו בתנועה קלה שכנגדה והנה גם בזה ראיתי גדול אחד שהי' חותם א"ע המכונה יאסקא בא' אף שאין דעתי נוחה בחתימתו מ"מ נלמד ממנו שהכותב א' בשם יאסעל לא משתבש אף שהעיקר לכתוב יוסל אבל בשם גאלדא למה נכתב ו' שהוא סימן החולם והאשה הזאת נקראת מעריסה בשם הקמץ הקל עכ"ל מהר"ם חריף הנצרך לעניננו. ואף שבעל טיב גיטין חולק שם עליו ומסיק דיש לכתוב יאסל ויאסקא בא' מ"מ נראה שם דמודה דאם חותם בכנוי זה יש לילך אחר החתימה וזה מן הדין כי ודאי אין לומר דמי שחותם כדעת מהר"ם חריף הוא משתבש, ואין לומר דיטעו לקרות Joissel ובאמת שמו Jossel דהא גם שם יוסף ההמון מבטין אותו Jossef וא"כ בלתי ספק גם יוסל יקראו Jossel והנה מובן מאליו דכל מה שכתב מהר"ם חריף לענין שמות יוסף ויוסל ויוסקא ראוי לומר ג"כ לענין השמות יום טוב ויונטעל (כי מ' ונ' מתחלפין כידוע ויונטעל הוא קיצור מיום טוב), וכיון שבפי ההמון יום טוב נקרא Jomtow בודאי גם יונטעל לא יקראו אלא Jontel ואין לחוש לטעות כלל וכלל, וא"כ שפיר דמי לילך אחר חתימתו.
מלמד להועיל חלק ג · חלק ל״א סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
