ותחילה נדבר על השם יאנטעל, והנה על הברה שנייה שיש כותבין אותה טעל, ויש כותבין טיל ויש בלא תנועה טל ודאי אין לפקפק דאזלינן בתר חתימת הבעל וכמ"ש מו"ר מהר"ם שיק בתשובותיו לאה"ע סי' קכ"ג. אולם בענין הברה ראשונה לכאורה יש לפקפק אי אזלינן בתר חתימתו שחותם יונ' בו' ולא יאנ' בא' כיון דנקרא בקמץ חטף, ואנן נוהגין לכתוב א' תחת קמץ חטף, ד"מ גאלדא. אמנם אחר העיון נ"ל דגם כאן אזלינן בתר חתימתו. דהנה זה ברור דבימים קדמונים היו כותבין י' במקום מלאפום ובמקום חולם וגם במקום קמץ חטף. ודאי בכתב המנוקד לא היו כותבין ו' במקום קמץ חטף משום דהנקוד מורה על הקריאה והי' כותבין בנקוד מָסְגָר מָחְלָל לְעָבְדם וכו' אמנם בלא נקוד היו כותבין מוסגר, מוחלט, לעובדם, וטועים הם המנקדים וקוראין מוסגר מוחלט לעובדם מפני שסוברים דהו' מורה על מלאפום או חולם, וזה אינו דהו' כאן אינו אלא סימן קמץ חטף כידוע לבעלי דקדוק (כמו שכותבין ד"מ קידש מלא אף שבניקוד צ"ל חסר קִדֵש). וכן אחב"י הספרדים חותמין וֹ תחת o, כמו שמצינו שרבינו הב"י חותם שמו קארו, ונקרא Caro, וכן בעל המחבר ספר כוזרי שני הרב ר' דוד ניטו ראיתי חתימתו בלע"ז Netto. והשם בונא ד"מ נקרא בין הספרדים Bona. והמפורסמות א"צ ראיה.
מלמד להועיל חלק ג · חלק ל״א סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.