מלמד להועיל חלק ג · חלק ל״א סימן כ״ה

ו. ובכן אנחנו כתבנו הגט באופן הנ"ל וסדרנו אותו ושלחנו אותו ביד הבי דואר עם שתי ההרשאות כהסכמת האחרונים ובא ליד הבד"צ לבוקארעשט. וכתב לנו הרה"ג האב"ד דשם שנבהל והשתומם על שכתבנו: יונטעל, שאן והיה צריך להיות: יאנטל זשעאן או לכה"פ זשאן. והנה על אודות הכתיבה של שם יונטעל כתבתי לו באריכות. שזה הוא בדיוק חתימת הבעל, והלכנו בזה אחר חתימתו כמבואר בקצרה לעיל אות ב. גם לענין שם שאן כתבתי לו טעמי ונמוקי. אולם השיב לי שיש מנהג קבוע שם לכתוב זש, וכן הכריע בס' דברי חיים ש"נ אות מ' שכותבין: מינדזשא, מיזשא (Mindscha, Mischa) ובכן הוא מפקפק אי כשר הגט או לא. ורק אי עוד ב' רבנים מפורסמים יסכימו עמי רוצה גם הוא לנופף ידו ולהכריע ליתן הגט יען שהוא מיראי הוראה. והשבתי לו שגם לי נפל ספק בדבר אחר שיש שם מנהג קבוע לכתוב: זש, ודבר זה צריך עיון רב וחלילה גם לי להורות יחידי בדבר זה, רק אציע את הדבר לפני הרבנים של האלאכישע קאמיזזיאן של חברתנו והם יכריעו. והנה הרה"ג אב"ד דבוקארעשט מרוצה בדבר שאציע שאלה זו לפני כבור מעלתכם. ומקודם אומר שאלמלא המצא תמצא שהשינוי בין ש' (כאשר כותבין במדינתנו) וז"ש (כאשר כותבין בבוקארעשט) הוא שינוי גדול, אז לענ"ד יצטרכו שני גיטין, כאשר יראה הרואה בתשובת מהריב"ל ח"א כלל ד' ובספר אהלי שם לר' שלמה גאנצפריעד כלל י' ס"ק ל"ה ובפוסקים המובאים שם, ויבורר עוד ממה שאכתוב לקמן. אולם לא אאריך בדבר זה כי לענ"ד אין זה שינוי שפוסל הגט, וגיטא דילן כשר הוא לכה"פ בדיעבד אף שלא בשעת הדחק, וכש"כ בנידון דידן שהוא שעת הדחק גדול. ואברר דעתי בעזהי"ת.