מלמד להועיל חלק ג · חלק ל״א סימן כ״ד

ה. והנה לא יכולתי להכריע זש כמו מכתבי עת שברוסיא, דהסופר והעדים כאן צריכין להכיר שם המגרש וצריך שיהא נקרא גם כאן במקום כתיבה, עיין סי' קכ"ה סעיף י"ח ובפתחי תשובה שם וכאן קוראין ז"ש כמעט כש' כפולה (ד"מ: אויזשליעסען, אויזשפרעכען), ותחת שאנו רוצים לרפה את הש' אנו מחזקין אותה ע"י הוספת ז', והבעל אמר לפנינו שנקרא schan . והסופר והעדים קוראין בגט sschan. וע"כ הסכמתי שהאות היותר קרוב אלא המבטא sch אצלנו הוא ש ואף שמצינו בשם דראזנא שיש היו כותבין ז' תחת sch זה בפולין שגם הגוים כותבין ? אבל במדינתנו כתיבה כזאת לא תהי' מובנת שכותבין תמיד ז' תחת s, והסופר והעדים יקראו san, וזה הוא שינוי גדול; אמנם אם נכתוב: שאן, ויקראו: schan, אין ההפרש בין זה להבטת השם בלע"ז גדול כ"כ, ובפרט שיודעין שאין לנו סימן לש' רפה, ויכולין לקרות רפה כמו פ' שקורין p או f. נוסף לזה שאנו כותבין כמה פעמים באותיות עבריות. שורנאל, שארגאן שענירען, ובכלל מצינו שאחב"י כותבין למלות לועזית עפ"י כתיבת הגוים שדרים בארצם וע"כ כותבין ברומי גי ובארצות הישמעאלים ג תחת dsch וע' לע"ז דרש"י. והאשכנזים מעתיקים (טראנזזקריבירען) רובא דרוזא sch תחת J הצרפתי וכל אדם קורא כהוגן ושאלתי בכתב את הרב ר' שמואל חיים שילער נ"י רב דק"ק באללוויילער בעלזאס, איך כותבין במדינות עלזאס השמות Jean או Jeanette בכתובות ובגיטין, והשיב לי שראה בכמה כתובות מרבנים סמוכין דמקדמת דנא כתוב שאנעט או שאנעטטע, ואם יכתוב איש במדינתם יעאנאטטע או באותיות אחרות, שום אדם לא יבין את זאת. וע"כ הכרעתי גם אני ובית דיני לכתוב: שאן וכוונתי בזה לדעת תרי גאוני ארץ עיין לקמן. והנה מצד הדין היה לי לחקור איך המנהג בבוקארעשט במקום הנתינה, ואם היה שם מנהג אחר, אפשר דצריך שני גיטין (וכמו שאבאר לקמן). אולם מאחר שהרב דבוקארעשט כתב לנו שם האשה בתיה ולא שם לעז שלה בערטא, מזה הוכחנו דשם נוהגין כמנהג פולין (ע' לעיל אות א') שאין כותבין שמות הלע"ז, וכיון שאין מנהג קבוע במקום הנתינה (ובפרט שבטיב גיטין מסופק איך כותבין מבטא sch ) יכולים אנו לילך אחר אופן הכתיבה בארצנו, ובפרט בכנוי שיש להקל בו (כמו שאבאר לקמן).