מלמד להועיל חלק ג · חלק כ״ו סימן ד׳

ובודאי אלו לא היה כאן נפקותא לדינא היה ראוי לעשות כדרך הראשון לשופרא דמלתא, אבל אין הדבר כן כדרך הראשון אינו נכון וקרוב ליגע בענין הפוסל את הגט. דלדעתי נראין הדברים דכמו בכל מילי דעדות בענין שיראו העדים את הדבר בבת אחת ואם לאו לא הוי עדות, ה"ה בדבר התלוי בשמיעה צריכין שישמעו העדים בב"א ואם לאו הוי עדות מיוחדת, וסברא היא דמ"ש שמיעה מראייה. והשתא אם מצוה לשני העדים בב"א אתם עדים חתמו וכי' א"כ הוי עדות שלימה, אבל אם מצוה להם בזא"ז פסול לרבנן דפליגו על ריב"ק בסנהדרין דף למ"ד. והשתא לא מיבעי' לפמ"ש המרדכי שם בשם ר"ח ורשב"ט וכ"פ הכמ"ג דאין הלכה כריב"ק דהעדות בטלה, אלא אפילו לפי מה דפסקו רוב הראשונים והאחרונים כריב"ק ג"כ איכא חששא דהא בד"נ לכ"ע עדות מיוחדת פסול, עפ"ק דמכות, והרי הר"ן כ' דגיטין וקידושין הם כמו ד"נ ופסול בהם עדות מיוחדת, וכן הב"י בח"מ סי' למ"ד הביא כן, וא"כ אם מצוה לכל עד ועד בפנ עצמו ע' בר"ן פ' מי שאחזו ושמא תאמר דפלוגתא דריב"ק ורבנן לא שייכא אלא בעדים שבאו להעיד על מעשה שראו אבל בעדי חתימה דאין כאן אלא נתינת רשות לחתום אינו בכלל זה, ליתא דהא בגיטין ל"ג אמרינן להדיא דעדי חתימה דינן כמו שאר עדיות ותלי בפלוגתא דריב"ק ורבנן. ואגב אמרתי דסוגי' זו יש קצת ראייה להר"ן דגטין דינן כמו ד"נ דהא פריך התם ודילמא ס' כריב"ק עיי"ש. ותמה הרשב"א אמאי קאמר בלשון דלמא, הא איפסיק בסנהדרין הלכה כריב"ק אבל לפ"ד הר"ן א"ש דפריך דלמא סבר כריב"ק כלומר דלמא גטין הם כדיני ממונות דקיי"ל כריב"ק וא"ש. אבל הרשב"א לשיטתו הקשה שפיר דהוא כ' להדיא בסוף יבמות דגטין וקידושין הם כד"מ וכן הביא הנ"י שם ולדידי' ודאי קשה.