מלמד להועיל חלק ג · חלק ב׳ סימן ד׳

ב. אך יש כאן ריעותא שהרי הבעל העיד בערכאות שהוא בנו, והאשה מסתמא הסכימה עמו, והאמתלא שנתנו לאחר שלשים יום לכאורה לא מהני. אמנם כבר הובא בפ"ת סי' י"ט ס"ק ג' בשם הח"ס דאם האמתלא הוא באופן שהיה צריך להאריך שלשים יום מועיל אמתלא אף לאחר ל' יום עד עולם (וע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ז) ובנ"ד דידן נמי כיון שחשו שלא לבייש את הזקן אבי הבעל (והאשה הסכימה משום רצון בעלה) הרי היו צריכין להאריך כל ימי חיי הזקן, וגם אחרי מותו לא רצה לבייש אביו. וכי תימא היכא נימא דלא רצה לבייש אביו והעיד על עצמו שעבר על איסור ערוה, י"ל דכנראה העם במקומות אלו סוברים דאחרי אשר נשא הבעל את האשה ולקח את הבן לבנו, שוב תקן בזה כל אשר עוות ואין לו עוון וחטא כלל, כמו שאמר השו"ב שגם הוא מתחלה סבר כן. וא"כ האמתלא היא אמתלא טובה ועכ"פ מהני להסיר דבריהם הראשונים והוי הולד בחזקת כשרות. נוסף ע"ז דלא העידו כן בפני ב"ד ישראל אלא בפני ערכאות, ושם אין נפקותא לענין איסור והיתר רק לענין דברים שבממון, וא"כ י"ל דהוי כאילו לא נבדקה האשה עדיין כלל וכלל.