מלמד להועיל חלק ג · חלק ק״א סימן ז׳

ועתה נפן אל שאר ראיותיו ונראה מה יהיו חלומותיו, בראשית הוא רואה בספר שושנה סמך לדבריו, ומספור שושנה העלה חוח בידו שעדי שקר נהרגין אם יכחישו זה את זה. אמנם כבר ידוע ומוסכם בסוד חכמי הבקורת שהספור הזה מעיקרו חובר בלשון יונית ולא בלשון עברית, וזה מראה שמחברו לא ידע לכתוב בלשון עברית או שכתב ספורו בעד המון העם ולא לחכמים, וכבר הראתי לדעת במקום אחר שהספור הזה נתחבר בימים אשר הכתות דפרושים וצדוקים הריבו זאת עם זאת, ואיש אחד רצה להראות איך הרשיעו הצדוקים בדין שהיו ממיתין נפשות בלא דרישה וחקירה (עין שושנה פסוק מ"ח) וכבר ספרו לנו חז"ל שלפעמים היו ב"ד מכין ועושין ע"י הוראת שעה שלא מן התורה (עיין סנהדרין מ"ו ע"א), ובימי מלחמת הפרושים והצדוקים רבתה עוות הדין ורבו עדי שקר כמו שמצינו בבנו של שמעון בן שטח, וכן יהודה בן טבאי בא אז לכלל טעות להרוג עד זומם, ואפשר שהיה אז מעשה והרגו עדי שקר שלא מן התורה, והמחבר מעשה דשושנה שמע או ראה מעשה כזה, וסבר שנהרגו מצד דינא דעדים זוממין, ואיך יכריע מחבר ספור זה נגד כל מקורי ההלכה שהעידו כולם פה אחד דאין נעשין זוממין עד שיזימו אותן עדים אחרים בעמנו הייתם (עיין תוספתא סנהדרין פ"ח, מכות פ"ב משנה א' ד', ספרי בפ' עדים זוממין, מכילתא משפטים פ"כ וכל התלמידים בבלי וירושלמי במקומות אין מספר) אין זה כי אם רוע לב ודברי מקנתר יושב ודורש דרשות של דופי ומלין לצד עילאה ממלל.