מלמד להועיל חלק ג · חלק ק״א סימן ו׳

ואחרי ההצעה הזאת נפלו כל דברי המבקר בבירא עמיקתא דודאי אי אפשר לומר דלפי ההלכה הקדומה העדים נעשו זוממין אם סתרו את עצמן, כיון דגם זאת הלכה קדומה היא דאין נעשין זוממין אא"כ נגמר הדין, וגם זאת היא הלכה מוסכמת מימות הקדמונים דמשנחקרה עדותן בב"ד דברי העדים שוב לא מעלין ולא מורידין דמשהגיד שוב אינו חוזר ומגיד (וראיה ברורה לזה ממעשה הידועה דבנו של שמעון בן שטח בירושלמי סנהדרין פ"ה ה"ה ועי' בבלי מ"ד ע"ב) וא"כ מכל שכן בשכבר נגמר הדין דברי העדים לא יועילו לסתור עדותן והשתא עדים זוממין ע"י סתירת עצמן היכי משכחת לה (ואין לומר דנגמר הדין קודם דרישה וחקירה דהרי אין גומרין עד שנחקרו כמתניתן דסנהדרין פ"ה מ"א), וחוץ לזה אין סברה כלל לומר דעדים שסתרו זה את זה יענשו שניהם, כמו שכתב הרלב"ג, דהרי יכול להיות שרק אחד משקר והשני אומר אמת, ואם לפעמים נראה לב"ד ששניהם משקרים מ"מ קשה איך הוקבע כלל הגדול דאין עדים נעשין זוממין עד שיכחישו זה את זה בכל אופן שיהיה ולא פלוג רבנן. ועוד קשה לדעת המבקר מה ראו חכמים האחרונים לסתור ההלכה הקדומה ולומר דרק בעמנו הייתם נעשין זוממין, ואי משום דההלכה הקדומה היתה נראה להם חומרא יתירא כמו שאמר המבקר הנ"ל, אדרבה דינא דעמנו הייתם הוא חמור יותר דבשלמא אם יכחישו העדים זה את זה אפשר להיות שיבינו לפעמים הדיינים שב' העדים שקרנים הם כמו במעשה דשושנה הידועה אבל אם אמרו המזימין עמנו הייתם מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני, וזה בודאי חומרא יתירא וחידוש גדול לסמוך על ב' העדים האחרונים ולהרוג את הראשונים ואיך אפשר שחז"ל שצדדו להקל בכל מה דאפשר בדיני נפשות (עד שאמרו קצת תנאים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם) חדשו מדעתם חדוש כזה אלא ודאי גם כל עקש ופתלתול יוכרח להודות שהלכה הזאת נמסרה למשה מסיני מפי הגבורה וגזירת הכתוב היא.