מלמד להועיל חלק ג · חלק ק״א סימן ח׳

עוד מביא המבקר הנ"ל ראיה מת"י על הפסוק והנה עד שקר העד דתרגם והא סדהו דשקר בפום סהדין ופירש המבקר הנ"ל דהיינו לומר דהעדות שקר נתברר על פי העדים עצמן כמו במעשה דשושנה, כל השומע יצחק לו על הפירוש המעוקש והמעוקל הזה, ועוד דהת"י יסתור את עצמו דתרגם לעיל מינה ויתבעון דיניא לסהדין דמזמין יתהון טבאות, אלמא דגם לפי ת"י אין עדים נעשין זוממין אלא ע"י עדים אחרים דמזמין יתהון ולא אם העדות שקר נתברר ע"פ הערים עצמן, ומה שפירש הת"י קרא דוהנה עד שקר העד במלות והא סהרו דשקר בפום סהדין נ"ל לפרש, דהנה ידוע דאף דכתוב בפרשה דילן עד בלשון יחיד מ"מ מוסכם בפי חז"ל דעד אחד אינו נענש אם נעשה עד זומם (עיין מכות ה' ע"ב, ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ד, תוספתא סנהדרין פ"ו, מכילתא לשמות כ"ג ז'), ועל כן תרגם הת"י מלת עד בפרשה דילן בכל מקום במלת סהדו דהיינו עדות או במלת סהדין דהיינו עדים בלשון רבים, וכמו שמצינו בתורה דגל עד היינו יגר שהדותא, ואפילו מלות עד אחד (בפסוק ט"ו) ת"י סהדו דחד דהיינו עדות של אחד (מפני שצריך לתרגם במקום אחד סהדו תרגם גם כאן עד היינו סהדי משום לא פלוג). והנה במאמר עד שקר העד רוצה הת"י לתרגם פעם א' עד היינו סהדו ופעם ב' עד היינו סהדין (והוא שם הקבוץ), ופירושו העדים הם עדות שקר, דהיינו שהוכחש גופן של עדים ולא העדות, דהעדות יכול להיות אמת, וליופי המליצה ולבאר היטב הוסיף הת"י מלת בפום ותרגם סהדו דשקר בפום סהדין דהיינו בפי העדים הוא שקר, ולא העדות עצמה שקר, דיכול להיות אמת, שלא הוזם אלא גופן של עדים, דין הוא פירושא דת"י.