מלמד להועיל חלק ג · חלק ק״א סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ואין להקשות לפי"ז משיטת הרמב"ם ז"ל בפ"כ מהלכות עדות ה"ב דבמלקות ובממון לא אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה, התינח ממון דאפשר בחזרה ואפשר לאוהביו של הנידון להצילו ע"י הכחשה אבל מלקות דא"א בחזרה ליחוש דילמא יבואו אוהביו לנקום את נקמתו מהעדים, זה אינו, דעיקר עונש המלקות הוא דנתבזה בפרהסיא בב"ד ופעמים שיפסול לעדות ע"י כך, ובודאי יותר טוב לאוהביו של הנידון להכחיש את העדים ולהסיר החרפה מעל אוהבם, וניחא לפ"ז גם שיטת הרמב"ם הגם כי הרבה פוסקים חולקין עליו (עיין כסף משנה), ופשוט דלא קשיא על סברתנו ממאי דאמר הש"ס בכמה דוכתי עדים זוממין חידוש הוא, כי בכל זאת חידוש גדול הוא, כי בכל מקום אין עדים נאמנים יותר ע"י סברא דמסייע להון (כגון ע"י מיגו עיין ש"מ כתובות י"ט ע"ב) והרי אמרינן תרי כמאה אף שיש סברא יותר דתרי משקרים מלומר דמאה משקרים וא"כ עדים זוממין בודאי חידוש הוא.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.