מלמד להועיל חלק ג · חלק ק״א סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

תשובה:דין עדים זוממין נפלאת בעינינו. א. אמאי דוקא בעמנו הייתם נענשים העדים ולא אם אמרו המזימין ההרוג או הנהרג עמנו היה. ב. למה אם הרגו אין נהרגין, וכבר חתרו הראשונים והאחרונים למצוא טעם המתישב על הלב, ואענה גם אני חלקי ואומר דהנה ידוע שכמעט שאין אדם בארץ שאין לו אוהבים וגם שונאים. והנה אם באו שני עדים והעידו שראובן הרג את הנפש ואח"כ באו שנים והכחישום באמרם שההורג או הנהרג עמנו היה במקום אחר, בכאן אין אנו יודעים את מי האמת ואת מי השקר, כי יכול להיות שהעדים הראשונים הם משקרים מפני שהם שונאיו של ראובן, ואפשר ג"כ להיפך שהראשונים אמרו אמת והאחרונים משקרים מפני שאוהבים את ראובן ומשתדלים להצילו ממיתה, וכיון שיש כאן ספק השקול אי אפשר לענוש לא את ראובן ולא את העדים. אכן אם שני עדים האחרונים אינם משתדלים כלל בהצלת ההורג, כי אינם מעידים כלל על ההורג והנהרג אלא אומרים לעדים הראשונים אתם עמנו הייתם, אז הסברא נוטה שהאחרונים אומרים האמת דמאיזה טעם ישקרו, אי משום שהם אוהביו של ראובן, הא אפשר שהם לא יצילו כלל את ראובן ע"י הזמתן כי אם הוא אמת שהרג אפשר שיבואו עדים אחרים ויעידו עליו והוא והעדים הראשונים נהרגים, ואם המזימין היו רוצין להציל את ראובן הלא יותר טוב שיגידו שראובן או הנהרג היה עמהם, דאז אפילו אם יבואו מאה עדים אינם יכולין לחייב את ראובן דתרי כמאה, אלא ודאי מדלא העידו כן מוכח דאין דעתם כלל להציל את ראובן, וא"כ אינם אוהביו של ראובן ולמה ישקרו, אלא ודאי דהאחרונים האמת אתם, וכי תימא דילמא משקרין המזימין מפני שהם שונאים להעדים, זה אינו, חדא דאם ברור דכל אדם יש לו שונאים מ"מ אינו שכיח כ"כ ששונאי האחר יהיו כמו כן שונאים להשני שבעדים ועוד אם מחמת שנאת העדים משקרין ומזימין למה להן לשטות זה להזים אותן דבזה עושים ב' רשעיות שמצדיקין את הרשע ומרשיעין את הצדיק ילכו ויעידו על העדים שחללו את השבת או שהרגו את הנפש ואז אינם עושים רק עבירה אחת וכיון שאין ליתן טעמא דמסתבר למה ישקרו המזימין אמרינן דמסתמא האמת אתם, ועל כן נאמנים המזימין ונענשים המוזמין. אך התינח כל זמן שראובן הנידון חי, אמנם אם נהרג כבר על פי העדים ואח"כ באו המזימין, בזה י"ל דלעולם משקרין המזימין מפני שהם אוהביו של ראובן, ואי קשיא היה להם להציל את ראובן ע"י הכחשה, אולי לא ידעו הדבר עד אחר שנהרג ואמרו כיון שאפשר לנו להציל את אוהבנו הלכא נא וננקום את נקמתו בהעדים שסבבו את מיתתו, ומעתה עדי נפשות יהיו כל ימיהם בפחד, אולי הנידון יש לו אוהבים שינקמו את נקמתו מהם, וכל אדם ימנע ולא יעיד כי יירא לנפשו לזאת אמרה התורה הרגו אין נהרגין, ומעתה איש לא יירא להעיד, כי אף אם יקרה שהנידון יש לו אוהבים רשעים כי ילכו ויעידו שקר בשכילו, בודאי ישתדלו מקודם להציל את אוהבם ויכחישו אותן ולא יהיה להם הפסד ע"י עדותן.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.