והנה מעכ"ת הביא ראיה דמהני שליחות בפדיון מהא דבעי למימר בפ"ק דקידושין מתנה ע"מ להחזיר מהני בפדיון והא קיי"ל דכל דליתא בשליחות ל"מ תנאי והמעשה קיים אלא ודאי דאיתא בשליחות. ויפה הרגיש מר דיש לחלק. ולפמ"ש בלא"ה א"ש דהא ודאי יש שליחות בפדיון בשני דרכים הראשונים שביארתי דכ"ע מודו בהו וכיון דאיכא בפדיון שום צד דמהני שליחות איתא נמי בתנאי ע"ד שכתבו התוס' בנזיר דלכך מהני תנאי בנזיר אף דליתי' בשליחות כיון דבקרבנותיו שייכא שליחות. ומכאן נ"ל לפשוט מה שנסתפק מהרימ"ט אם מהני תנאי בנזירות שמשון דודאי ל"מ תנאי והמעשה קיים דהא תנאי דנזירות ל"ש אלא משום קרבנותיו ולפ"ז בנזיר שמשון דאינו מביא קרבן התנאי בטל. שוב ראיתי להשער המלך פ"ו מה"א שהביא קושיא זו מהא דפ"ק דקידושין וכמו שהקשה מר, ולדעתי נראה נכון כמ"ש.
מלמד להועיל חלק ב · חלק צ״ח סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.