מלמד להועיל חלק ב · חלק ע״א סימן ג׳

ולענין עד היכן מיקרי סמוך לנהר הרב מוהר"ר אליעזר צעלל רוצה לומר דמשערין כמו בנזקין בח"מ סי' נ"ה דהכל לפי הקרקע דבצונמא וכדומה השיעור ששה טפחים ואם היא קרקע רפויה השיעור חמשים אמה. וכתב על זה הג"ט אפשר שהוא כן ובתשו' הרא"ש בדין שהובא בש"ע סעיף מ"ז מקוה שהיה בור רחוק ממנו כמו ד' בתים וכו' משמע דעכ"פ במרוחק ד' בתים תלינן דנתמצו המים לתוכו, ומסיק דאין לנו בזה בירור ושמפני זה השמיטו שאר הפוסקים האי דינא משום דלא בקיאנן כראוי עד היכן מיקרי סמוך. וכתב עוד בביאורו לש"ע בגבא ס"ק מ"ט דמשום הכי יש חולקין דשאיבה פוסלת אפילו במעין משום דצריך לזה בקיאות גדולה להבחין בין מעין ובין מי תמצית. וז"ל המהר"י מטראני ספר שני סי' י"ח בסופו: אבל יש לומר שאותם גדולים חששו לכמה מקומות שבקרקע שהם מי תמצית שחופרים בעומק ומי גשמים הנבלעים בקרקע מתמצים לתוך אותה גומא ועל הרוב הם מלוחים מעפרות הארץ ורובם פוסקים מימיהם בימות הקיץ כשיבשה לחלוחית הארץ והני ודאי אין להם דין מים שמטהר בכל שהוא אפילו בזמן שבוצצין דהיינו דאמרינן בחגיגה אע"ג דארעא חלחולי מחלחלא אין המים הנבלעים בקרקע חבור אעפ"י שעתידין להתמצות אלא בעינן מ' סאה במקום אחד עכ"ל ועיי"ש שהביא גם התוספתא הנ"ל וגם הגידולי טהרה הביא כבר המהר"י טראני. ובתשובת עין יצחק להרב מוהרי"א זפעקטאר מקאוונא חי"ד סי' כ' אות י"ב רוצה לומר דלשון בצד הנהר לא שייך ברחוק ד' אמות והביא ראיה מע"ז דף נ' ע"א דפריך והא בצד מרקוליס קתני ומשני מאי בצד ד' אמות דידיה דמשמע דברחוק ד' אמות לא שייך לשון בצד. ולענ"ד נראה דאין הנדון דומה לראיה דכבר פירש שם הריטב"א וז"ל בצד ארבע אמות פירוש וחוץ לארבע אמות ומשום דלא הוי תוך מקומו של מרקוליס קרי להו מרוחקות עכ"ל ושם גבי ע"ז דתלי' בד' אמות דאלו הוו מקומו של ע"ז כמו במקומו של אדם אבל בנהר לא שייך לומר דמקומו ד' אמות וודאי צריכין אנו לשער עד היכן המים מבצבצין וכמ"ש הג"ט.