מלמד להועיל חלק ב · חלק ע״א סימן ב׳

תשובה:הרב גדולי טהרה סי' ב' האריך בזה במכתבו לגיסו של מר חמי מוהר"ר אליעזר בערגמאנן מצעלל זצ"ל והביא שם תוספתא דפ"ק דמקואות וז"ל החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצים הרי הן כמי תמצית החופר בצד המעין כל זמן שהן באין מחמת המעין אע"פ שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמי מעין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמצית (נ"א וכן גרס הרמב"ם כמי גבאין). והקשה הר"ר אליעזר צעלל ז"ל מ"ש דגבי ים ונהר לא מפליג וגבי מעין מפליג בין אם באו מחמת המעין וכו'. והנה כבר הקשה כן הכ"מ בפ"ט מה' מקואות ה"ג ותירץ וז"ל ואפשר לדחוק ולומר דאה"נ דתני במעין וה"ה לנהר ועי"ל דנהר אינו חשוב כמעין לענין זה משום דבנהר הרבה פעמים רבים נוטפים על הזוחלין אבל קשה מחופר בצד הים לכן נ"ל דים הגדול ונהרות כיון שאין דינם כמעין לענין מי חטאת כמ"ש רבנו בפ"ו מה' פרה (ה"י) הוא הדין שהם מחולקין ממנו לענין זה עכ"ל הכ"מ. אבל הגידולי טהרה כתב שתירוצו אינו מספיק דבשלמא גבי ים י"ל דתנא דברייתא סבר כר"מ דים דינו כמקוה אבל גבי נהר דכ"ע מודו דדינו כמעין קשה ודוחק לומר דאיירי בנהר שרובו מי גשמים או מ"ת או שאובין ועוד אפילו אם נדחוק כן בברייתא מה נעשה בדברי הרמב"ם שהביא הברייתא כלשונה והרי הוא פוסק דים דינו כמעין. והג"ט תירץ דבשלמא במעין החכמים ידעו שטבע המעין להתפרד ממנו כמין סילונות וגידין המוליכין מים למקומות אחרים ועל כן המים הבאים מחמת הגידין שמחוברין למעין הרי הם כמעין אבל בנהר אין זה בטבע קרקע הנהר לשלח שרשיו לכאן ולכאן ונהי דים ונהר דינם כמעין מפני שמחוברין למקור ולנביעת המים מ"מ מה שמתחלחל בצד הנהר אינו אלא מי תמצית.