מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ז סימן ו׳

ד. ובנובי"ק סי' מ"ו פי' דברי רמ"א הנ"ל וז"ל נ"ל פירושו שכך הוא קביעת וסתה שבתוך אלו הב' או השלשה ימים תראה ובגוף אלו הימים אין לה זמן קבוע אימת לפעמים בזה ולפעמים בזה רק עכ"פ לא יעברו ג"י הללו בלי ראיה א"כ כל הג"י המה הוסת וצריך לפרוש בכולן עכ"ל. ולפ"ז יצא לידון בדבר החדש באשה שהוחזקה שאינה מספקת לספור ז' נקיים כל ז' וז' הם אצלה כוסת קבוע וצריכה בדיקה כל ז' בבקר ובערב ואמצע היום עיי"ש ודייק זה מסי' קפ"ו ס"ג וכבר תמה עליו החו"ד בסי' קפ"ד ס"ק ד' דא"כ אם אין לה קבע על עשרים יום בכה"ג צריכה שתהא ידיה בין עיניה כל כך דמה לי על ז' או כ' ימים ומה שהביא ראיה מסי' קפ"ו ס"ק ג' שאני התם דהוחזקה בודאי שלא תראה באותן י"ד ימים משא"כ בנ"ד שלא הוחזק יום אחד מאותן הז' ימים ואפילו היה לה יום אחד וסת קבוע בודאי בין אותן הימים ולא היתה יודעת איזה יום היתה מותרת בכל אותן הימים משום דוסתות דרבנן מכ"ש בכהאי גונא וסיים: לכן דין הנ"ל שכתב הרב תמוה ולא אישתמיט שום פוסק לומר כן.