ד. ובנובי"ק סי' מ"ו פי' דברי רמ"א הנ"ל וז"ל נ"ל פירושו שכך הוא קביעת וסתה שבתוך אלו הב' או השלשה ימים תראה ובגוף אלו הימים אין לה זמן קבוע אימת לפעמים בזה ולפעמים בזה רק עכ"פ לא יעברו ג"י הללו בלי ראיה א"כ כל הג"י המה הוסת וצריך לפרוש בכולן עכ"ל. ולפ"ז יצא לידון בדבר החדש באשה שהוחזקה שאינה מספקת לספור ז' נקיים כל ז' וז' הם אצלה כוסת קבוע וצריכה בדיקה כל ז' בבקר ובערב ואמצע היום עיי"ש ודייק זה מסי' קפ"ו ס"ג וכבר תמה עליו החו"ד בסי' קפ"ד ס"ק ד' דא"כ אם אין לה קבע על עשרים יום בכה"ג צריכה שתהא ידיה בין עיניה כל כך דמה לי על ז' או כ' ימים ומה שהביא ראיה מסי' קפ"ו ס"ק ג' שאני התם דהוחזקה בודאי שלא תראה באותן י"ד ימים משא"כ בנ"ד שלא הוחזק יום אחד מאותן הז' ימים ואפילו היה לה יום אחד וסת קבוע בודאי בין אותן הימים ולא היתה יודעת איזה יום היתה מותרת בכל אותן הימים משום דוסתות דרבנן מכ"ש בכהאי גונא וסיים: לכן דין הנ"ל שכתב הרב תמוה ולא אישתמיט שום פוסק לומר כן.
מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
