מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ז סימן ה׳

ג. אך הכו"פ הקשה על הש"ך חדא דלישנא דש"ע והגה"מ צריך לפרוש הימנה ב' או ג' ימים קודם משמע דכל ג' ימים צריך לפרוש, ועוד אי הפשט כדברי הש"ך דפורש רק יום כ"ז פשיטא מה קמ"ל הלא דבר זה נאמר ונשנה בסי' קפ"ט פעמים לאין מספר דוסת שאין קבוע חוששת פעם א' וא"כ היא שהקדימה לראות בכ"ז פשיטא דבהגיע כ"ז שניה דצריך לפרוש וחוששת, עברה כ"ז ולא ראתה אינה חוששת עוד לכ"ז ולפי' הש"ך גם כאן יהיה דינו כן דלמה תפרוש מכ"ז כיון שעקרתו בפעם א', וסת שאינו קבוע עקרתו בפ"א, וא"כ דברי רמ"א כאן הן משנה שא"צ, וא"צ לדברי הגה"מ כלל. וגמרא ערוכה היא זה. עכ"ל הכו"פ, וכן הקשה החות דעת סי' קפ"ד ס"ק ד' על הש"ך. ורש"ז מראה מקום על תה"ד סי' רמ"ז (הובא בב"י סי' קפ"ו ונפסק בש"ע שם סעיף ג') שפסק על אשה שרגילה לראות בענין זה שלעולם לא בפחות מי"ד ימים אחר טבילתה אבל לאחר י"ד ימים אין לה קבע לפעמים בט"ו או בי"ו או י"ז ולפעמים בכ"א בכ"ג בכ"ד לאחר טבילה דעד י"ד דינה כאשה שיש לה וסת לענין זה דא"צ בדיקה לבעלה. ולבסוף כתב וז"ל: ולענין לפרוש מאשה שדרכה לראות בענין זה עונה אחת סמוך לראייה מבואר שלהי פרק האשה עכ"ל. ומזה מוכיח רש"ז דס"ל לבעל תה"ד דריצב"א בתשובה שבהג"מ לא בא לחדש דבר באשה זו מאשה דעלמא (דאל"ה היה לו להביא דעת הריצב"א בענין זה). עכ"ד רש"ז. ותימה על הש"ג שהבאתי באות א' שהביא דברי התה"ד לענין י"ד ימים שאחר הטבילה, ואח"כ כתב שיש להתיישב בימים שאחר הי"ד, ולמה לא הביא גם דברי התה"ד מ"ש לענין זה בסוף תשובתו וצ"ע. איברא דקושיות הפלתי והחו"ד אינם מיושבים בדברי רש"ז אלו כי עדיין קשה מה בא הגה"מ להשמיענו, ובשלמא התה"ד עיקרו בא להשמיענו דעד י"ד יום א"צ בדיקה ואגב גררא אמר ג"כ דלענין לפרוש מבואר בפ' האשה, אבל על הגה"מ קשה.