מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ז סימן ד׳

ב. וז"ל הגהת רמ"א סי' קפ"ד ס"ב: ואשה שמשנית וסתה להקדים ב' או ג' ימים או לאחר כשמגיע זמן וסתה צריך לפרוש ממנה ב' או ג' ימים קודם או אחריו וע"ל סי' קפ"ט. ע"כ. ופי' הש"ך סי' קפ"ט ס"ק ל"ט וז"ל אין רצה לומר שצריך לפרוש כל הג' ימים דא"כ מה ענין שמשתנית וסתה לכאן אלא ר"ל דהיה לה וסת ואח"כ משתנית וסתה להקדים ב' או ג' ימים אז צריכה לפרוש גם קודם הוסת כפי מה שרגילה להקדים כגון שרגילה להקדים ג' ימים צריך לפרוש אותו יום שרגילה להקדים וכדכתב כאן והיינו שכתב לעיל וע"ל סי' קפ"ט. ע"כ. ופי' הכו"פ סי' קפ"ד ס"ק ה' דהש"ך סובר דא"צ לפרוש כל ג' ימים ד"מ שדרכה לראות לל' יום ורגילה להקדים לכ"ז יום א"צ לפרוש כל ג' ימים רק יום כ"ז לבד עכ"ל הכו"פ. והרש"ז סי' קפ"ט ס"ק נ"ג הרחיב פירוש זה וכתב וז"ל אינו ר"ל שצריך לפרוש כל הג' ימים שהמשיכה ראייתה אלא ר"ל שצריך לפרוש גם קודם הוסת אותו יום שרגילה להקדים בו (פי' אותה העונה אף שהמשיכה ראייתה עד וסתה הקבוע לה) דהולכין תמיד אחר תחילת הראייה כמ"ש כאן (ש"ך) ודין אשה זו בב' ימים אלו שהם יום וסתה הקבוע עם יום שרגילה להקדים בו לפעמים הואיל ולא קבעתו בג"פ נעקר בפ"א ואף זו יום שרגילה להקדים בו לפעמים הואיל ולא קבעתו בג"פ נעקר בפ"א ויום הקבוע אינו נעקר אלא בג"פ (כו"פ סי' קפ"ד לדעת הש"ך) (ואם לא קבעה שום אחד מהן בג"פ אינה חוששת אלא באחרון וכשנעקר יום שרגילה להקדים בו אע"פ שהיתה רגילה להמשיך ראייתה כמה ימים אינה חוששת להם שכולם נעקרו בעקירת יום האחד). עכ"ל רש"ז. וכן נראה שפי' דברי הרמ"א גם הלבוש שהעתיק אותם בזה"ל: ואשה שדרכה לשנות וסתה להקדים או לאחר ב' או ג' ימים מזמנה הקבוע צריך לפרוש ממנה בעונה ב' או ג' ימים קודם לכן או אחרי כן וע"ל סי' קפ"ט. עכ"ל. מדכתב בעונה נראה בעליל שא"צ לפרוש אלא עונה אחת ולא כל ב' או ג' ימים.