מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ו סימן ג׳

ויש לפרש עוד דהא מצינו בש"ס לפעמים דהלקותא אינה עוברת פנימה כגון גבי ענבי הדס דאמרינן דשחור הוי לקותא והתם אין הלקותא אלא במראה של שטח החיצון, ויש עוד מיני לקותא אע"ג דלא חזינן ריעותא אלא במראה מ"מ ע"י המראה נודע לנו שיש לקותא בפנימיות הדבר כמו גבי ריאה דהמראות מגלים אם יש לקותא בגוף הריאה כמבואר בפוסקים וכן מראות הצרעת דאמרינן בגמ' צרעת חלחולי מחלחל. ולפ"ז אם דם זה נעשה שחור כבר כשהיה במקור ע"כ שהיה במקור עצמו קלקול שע"י כך משתנה הדם מאדום לשחור ואם הדבר כן אפשר דשוב אין דם זה דם נדה מן התורה כמ"ש מקצת מן האחרונים וסמכו על זה להקל דכל שאין המקור מבשל הדם כראוי אינה טמאה מה"ת דהוי כדם מכה שבמקור או שאין דרך ראי' בכך, ואע"ג דא"א לסמוך עליהם להקל היינו לפי שאין אנו יודעין להבחין איזהו מקרי קלקול גמור או לא אבל אי היה ברור לנו שמקור של אשה זו מהפך את דמיו ממראה למראה גם לדידן היה אפשר לדון דאינה טמאה מה"ת. ולפ"ז דבר גדול הודיעה לנו הברייתא דאלו היה מתחילתו משחיר כשהיה במקור א"כ בלא"ה לא היתה כאן טומאה ולכך קאמר דאין הדבר כך אלא ביציאתו הוא משחיר אבל בפנים היה הדם אדום כדרכו ולא היה לקותא כלל במקור.