מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ו סימן ח׳

אמנם נראין בזה ברור דברי הגאון בעל שו"ת חוט השני בסי' ל"ד שהביא הרב מהרי"נ שמה שכתב הג"א ואין להתיר כולי האי אלא בהפ"מ לא קאי אלא אהתירא דר"ת אף בדלא ידעינן דדעתו היה מתחילה להקפיא משום דאמרינן דסופו הוכיח על תחילתו שגם דעתו בתחילה היה להקפיא דלנמלך לא חיישינן, ע"ז כתבו האור זרוע סי' צ"ז והג"א (שהוא קצור מא"ז) שאין להקל כולי האי אלא בהפ"מ, אבל כל שידעינן שתחילת דעת הגוי להקפיא מותר אף בלא הפ"מ והת"ח במחילה מכ"ת לא דק ע"כ דברי שו"ת חוט השני ומביא ראיה מתשובת מהר"ם ב"ב סי' רי"ו עיי"ש שפשטות דברי מהר"ם ב"ב מורין להדיא שבדעת הגוי מתחלה להקפיא מותר אף בלי הפ"מ. ואף שהמנ"י פי' דמהר"ם ב"ב קאי אפסק דרבנו שמואל ומיירי בראה ישראל מקצת החליבה לענ"ד זה דוחק דהלשון של מהר"ם (ומיהו היכא דדעת הגוי להקפיא החלב ולמסור הגבינות לישראל נראה שאין לחוש) מורה בעליל דקאי על פסק דר"ת דאמר גוי לישראל ליקח גבינות בחובו (כצ"ל עפ"י כ"י ולא מחלבו כבדפוס פראג) וא"כ אין חילוק בין ראה מקצת החליבה או לא ראה החליבה כלל בכולן מותר בדיעבד בלא הפ"מ. ונלענ"ד ברור שהרב בהג"ה חזר ממ"ש בד"מ ובת"ח, ואף שאיני כדאי להכריע כחוט השני נגד הש"ך והמנ"י, ובפרט דרמ"א בד"מ ובת"ח מסייע להו מ"מ סניף גדול יש להתיר בלא הפ"מ.