מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ו סימן ז׳

ג. אחרי אשר יתברר דבנ"ד ודאי הנכרי מירתת לזייף ומכש"כ אם יתברר עוד דאין לו ריוח כלל בזיוף שע"י תערובת חלב טמא א"כ פשיטא דנ"ד הוא נכלל בהיתרא דרמ"א סי' קט"ו סס"ב (ועדיף מיניה כמו שאבאר לקמן). והנה הרמ"א בהגה מתיר בדיעבד ולא כתב דוקא בהפ"מ, ובד"מ ובת"ח לא התיר אלא בהפ"מ, וכתבו הש"ך ס"ק כ"ב והמנ"י כלל פ"א ס"ק ה' דאפשר דרמ"א בהג"ה מיירי דראה ישראל החליבה רק שלא היה שם בתחלת החליבה. וזה ודאי דוחק גדול להעמיס זה בדברי רמ"א, ולהכי כ' הש"ך רק ואפשר. (ומה שרצה הרב מהרי"נ לפרש בדברי ש"ך שמודה שאם ישראל הוא העושה והמגבן שמותר בלי תנאי ובסעיף כ"ב כתב לפי דעת הרמ"א שמתיר אפילו בעשאו עכו"ם בזה לענ"ד צדקו דברי הרב מהרש"ק שפי' זה הוא דוחק ופשוט שהש"ך בס"ק י"ח סמך על מה שרמז לסעיף ב').