ג. אחרי אשר יתברר דבנ"ד ודאי הנכרי מירתת לזייף ומכש"כ אם יתברר עוד דאין לו ריוח כלל בזיוף שע"י תערובת חלב טמא א"כ פשיטא דנ"ד הוא נכלל בהיתרא דרמ"א סי' קט"ו סס"ב (ועדיף מיניה כמו שאבאר לקמן). והנה הרמ"א בהגה מתיר בדיעבד ולא כתב דוקא בהפ"מ, ובד"מ ובת"ח לא התיר אלא בהפ"מ, וכתבו הש"ך ס"ק כ"ב והמנ"י כלל פ"א ס"ק ה' דאפשר דרמ"א בהג"ה מיירי דראה ישראל החליבה רק שלא היה שם בתחלת החליבה. וזה ודאי דוחק גדול להעמיס זה בדברי רמ"א, ולהכי כ' הש"ך רק ואפשר. (ומה שרצה הרב מהרי"נ לפרש בדברי ש"ך שמודה שאם ישראל הוא העושה והמגבן שמותר בלי תנאי ובסעיף כ"ב כתב לפי דעת הרמ"א שמתיר אפילו בעשאו עכו"ם בזה לענ"ד צדקו דברי הרב מהרש"ק שפי' זה הוא דוחק ופשוט שהש"ך בס"ק י"ח סמך על מה שרמז לסעיף ב').
מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ו סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
