והנה לכאורה היה מקום לומר כיון דבסכנה מאכילין הקל הקל תחלה גם בנידון דידן נאמר שהנער יאכל הקל הקל תחלה, דהיינו נתיר דברים שרובן היתר ויש בהן רק טעם איסור, דבטעם כעיקר אף לשיטות שהוא דאורייתא מ"מ לרוב הפוסקים אין לוקין עליו, ובממשות איסור כגון בשר יאכל פחות פחות מכשיעור, דהיינו שימתין לאחר פחות מכשיעור כדי אכילת פרס (לדעת הח"ס 9 מינוטען, וכפי ששמעתי בשם הגאון מהרי"ד באמבערגער 8 מינוטען) ויאכל עוד פחות מכשיעור. אמנם נלע"ד דהרב בעל חכמת שלמה לא נתן עצה זו רק לאיש גדול שא"צ לחיזוק כח רק לרפוי עיניו, אבל בנידון דידן שהנער צריך לחיזוק ואם נצמצם אכילתו יהא תמיד לבו נוקפו ופורש ויאוחר רפואתו, ואם הפראפעזזאר יראה שאינו מצליח ברפואתו ידרוש ויחקור וימצא שאין הנער נוהג כשאר חולים וישלחו לביתו ויאמר שאינו יכול לקבל אחריות בנער כזה. על כן טוב שלא נגיד לנער כלום שעושה תמיד איסור באכילתו, רק נאמר לו שמשום רפואתו כדי שיוכל ללמוד תורה ולעסוק במצוות הותר לו זמן מה לנהוג כשאר חולים דשם ולעשות כאשר יצוה הפראפעזזאר אשר הוא ירפא אותו בע"ה.
מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.