מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ב סימן ה׳

עוד יש לנו סניף להתיר כאשר אבאר. הנה דעת המחבר בא"ח סי' תרט"ז סעיף ב' דבן י"ג שלא הביא שתי שערות אינו משלים אלא מדברי סופרים והוא דעת הרמב"ם. וקשה אם אין להם ב' שערות הא פסקינן חיישינן שמא נשרו, ותירצו עפ"י מה שחידש הב"ש סי' קנ"ה ס"ק כ"ט אם נשארו שתי שערות דקודם זמנו, דהם רק שומא, ולא נשרו תו לא חיישינן שמא הביא שתי שערות בזמנו ונשרו, מאחר דהני שערות דקודם זמנו לא נשרו לא חיישינן שמא שערות דזמנו נשרו. וצ"ל דמיירי כאן בכה"ג, וכן פי' בהגהות רע"א דברי רמ"א בא"ח סי' ל"ז סעיף ג'. וע' מטה אפרים לסי' תרי"ז דפסק דבכה"ג יש מקום להקל דנער רך וכחוש א"צ להתענות ביוה"כ. ובספר עט סופר כלל ס"ה פרט ו' ראיתי בזה דבר נאה ומתקבל וז"ל חזקה דרבא רק מצד רוב וכל בר ישראל מחוייב לילך בתר רוב בכל דיני תורה והא תינח אם הוא גדול בודאי אז מחוייב לילך בתר רוב אבל אם אנו מסופקים אם הוא גדול או קטן ורק מצד רוב הוא גדול, אז ב"ד בודאי מחוייב לילך בתר רוב במיאון וחליצה, אבל הקטן בעצמו אינו מחוייב לילך בתר רוב שיהי' גדול ומחוייב להתענות ביה"כ כי עדיין הספק אם צריך לילך בתר רוב דילמא קטן הוא ולא בר חיוב עדיין עכ"ד (ויש להוסיף דיש לו חזקת קטנות) והביא שם סברא כזו בשם פ"י לקידושין דף ע"ג לסברא זו אם בדקו בן י"ג ולא מצאו ב' שערות (וענין הבדיקה מבואר באה"ע סי' קנ"ה) אף דחיישינן שמא נשרו מ"מ מדאורייתא הוא עדיין קטן ואינו חייב במצוות ואין מצווין להפרישו אם אוכל נבלות. ופשיטא דמה שנותנין אותו בבית נכרי כדי לרפאותו לא הוי כספו לו בידים כמבואר באריכות בח"ס א"ח סי' פ"ג. ולפ"ז אם רואין בעת שרוחצין את הנער שאין לו שערות ולא גומות יש לדונו כקטן לענין זה אפילו מי שרוצה להחמיר וא"צ להזהירו שלא יאכל כדרכו כל מה שיתנו לו. אמנם כבר כתבתי לעיל דבלא"ה מותר מפני הסכנה. ומה שכתבתי באחרונה נ"מ לענין תענית ביה"כ.