מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ב סימן ג׳

ולענין סכנת אבר בשאר איסורין נראה מדברי הש"ך בי"ד סי' קנ"ז סק"ג דיש להקל, וכ"כ שם בבית לחם יהודה. וכתב הפרי מגדים במשבצות זהב או"ח סי' שכ"ח ס"ק ז' וז"ל ומינה (מדברי הש"ך) בשאר ל"ת בחולה סכנת אבר י"ל דמותר לרפאות באיסור תורה ושאני שבת דחמיר עכ"ל, הרי כדברי השואל דידן שכיוון לדברי הפמ"ג והש"ך. ומאחר שמצאנו שר"ת מתיר בסכנת אבר אפילו בשבת ותוס' בסוכה מסייע להם יש להקל בנידון דידן ובפרט דחולי דידן תלי בחוט השדרה ואיכא למיחש שאם לא יתרפא יתמרך ח"ו חוט השדרה ויעשה טריפה, כמו דחיישינן בעין שמרדה שילקה הלב. גם מה שכ' השואל שיש לחוש לסכנה שאם יפול אין איש להקימו יש לו מקום בדברי הפוסקים שכתבו דנכפה הוי חולי שיש בו סכנה משום דלפעמים נופל במקום סכנה ונהרג (כן הובא בספר ארחות חיים סי' שכ"ח אות ז' בשם הג' מיימוני פי"ד ממ"א ובאו"ה כלל נ"ט בשם תשובת מהר"ם). גם מה שכ' השואל בשם ספר חכמת שלמה מהגאון ר' שלמה קלוגער הוא דבר נכון שאם לא יתרפא הנער יבטל מת"ת ומהליכת בית הכנסת ומכמה מצוות ומעשים טובים, ויש לומר יבטל זמן קצר מצוות ל"ת כדי שיוכל לקיים הרבה מצוות.