ואחרון אחרון חביב מה שהיא מ"כ ממור יש לו על מה שיסמוך שפיר עבד דהלך לו אל הר המור ואני אוסיף רק מעט תבלין. הדבר הזה כבר הלכו בו נמושות והוא מחלוקת ישנה בין הרר"י והרא"ש ומובא במג"א סי' רט"ז ס"ק ג' ע"ד המוסק (והוא מה שנקרא Moschus) ובא מן חיה שקורין Bisam או Moschusthier אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר השתא, וגם הט"ז והמג"א נחלקו שם בזה. והנה המג"א הביא ראיה חזקה מבכורות לדעת הרא"ש להחמיר, אך כבר קמו לנגדו הח"י בסי' תס"ז ס"ק ט"ז והמקור חיים שם ס"ק ד' והח"ס ח"ו סי' כ"ב. וכשאני לעצמי אני בוחר בתירוץ שכתב מו"ר מהר"ם שיק בתשובותיו חי"ד סי' צ"ה על קושי' מג"א. והנה גם האלי' רבה בסי' רט"ז פסק דלא כמג"א והביא שם כן בשם כנה"ג, גם הרדב"ז ח"ג סי' תע"א (תתק"ט) פסק דכל איסור שאינו איסור הנאה כיון שנפסד צורתו מותר. ואין לי פנאי כעת להאריך כמו שראוי בענין זה. איך שיהיה כדאים הם הרבינו יונה והט"ז והא"ר והרדב"ז לסמוך עליהם בשעת הדחק, כי באמת לחולים הרבה שאין להם ממון לעסוק ברפואות אחרות וליסע אל המרחצאות הוא שעת הדחק גדול. והנה זאמאטאזע אשר נתהוה ע"י כעמישע פראצעזזע הוא נשתנה שינוי גדול עד שפנים חדשות באו לכאן ובני הרופא הב' מיכאל שיחי' אמר לי שהבשר נשתנה באופן דומה כמו שנשתנה באיצטומכא ע"י העיכול.
מלמד להועיל חלק ב · חלק כ״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
