מלמד להועיל חלק ב · חלק כ״ז סימן ה׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ומה שהביא ראיה משרץ שרוף שבסי' פ"ד וקנ"ה כבר דחה בעצמו שפיר דבשרץ שרוף נשרפו כל חלקי בע"ח (אללע ארגאנישען טהיילע) ולא נשארו אלא חלקי הדומם (מינעראלישע בעשטאנדטהיילע) שאינם אסורים אבל בנ"ד אדרבה נשארו כאן כל חלקי הבשר שקורין אייווייס. (ומה שהקשה על הש"ך סי' קנ"ה איך מדמה שרף שרוף לכל הנשרפין דאפרן מותר הא שם רק הטעם משום דנעשה מצותו משא"כ בשרץ שרוף, כשאני לעצמי לא ראיתי לא בש"ך ולא בריב"ש (סי' רנ"ה) טעם דשרץ שרוף מותר משום דכל הנשרפין אפרן מותר, דשרץ שרוף פשוט דמותר דאפר לאו בר אכילה הוא, רק דהש"ך מוסיף דגם באיסורי הנאה אם נשרפו מותרין, ולזה צריך הטעם דכל הנשרפין אפרן מותר, וזה פשוט. ומה שהקשה הפרמ"ג ע"ז כבר הביא מ"כ בתשובתו). וכן שפיר חזי דאין לדמות נ"ד לחרכו ולא לקרוש שבקיבה. גם מה שמדמה מ"כ נ"ד לעור הקיבה שיבש כעץ הנה ערבך ערבא צריך, דבנובי"ק סי' כ"ו כ' דדין זה לא נאמר אלא לענין בשר בחלב דעור הקיבה נתייבש קודם שנעשה איסור, אבל בהויזענבלאזען שאסור קודם שנתייבש אינו מותר בנתייבש. ואף שכמה אחרונים חולקין על הנוב"י (ע' פתחי תשובה) מ"מ דבר זה אינו ברור דנ"ד דומה לעור קיבה שנתיבש וגם מ"כ כ': אולי דומה, וכיון שנצרך לחלוק על הנוב"י אנא אמינא: כולי האי ואולי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.