מלמד להועיל חלק ב · חלק קל״ג סימן ה׳

ד. אולם הגרצ"ה מביא סעד אחר להיתר ואף שהוא ז"ל דחה זה בדחוי מעיקרו מ"מ בנידון שלפנינו יהיה חוזר ונראה. תחלה מבאר דשיטת הר"ר יונתן בעירובין דף ל' בסוגיא דאהל זרוק דאף דאהל זרוק לאו שמיה אהל מ"מ כיון דהשידה אינה מקבלת טומאה מצלת על מה שבתוכה כמו צמיד פתיל (ובירר שכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם). אך הרר"י מחלק דדוקא היכא שיש פותח טפח למטה דנתפשטה הטומאה לצדדין מציל על מה שבתוכו אף נגד הטומאה אבל אין פ"ט למטה טמא גם בתוכה מה שנגד הטומאה. והכריח זה מסוגיא דנזיר דף י"ז דבא חברו ופרע המעזיבה עיי"ש. ולפ"ז לכאורה יש סעד להתיר לכהנים ליסע באייזענבאהן על ביה"ק דהוואגגאנז הולכים על אופנים והמה גבוהים מהארץ טפח דלפ"ז גם אי אהל זרוק לאו שמי' אהל מציל על מה שבתוכה כיון שיש להם גג למעלה. אך הרצ"ה דחה סעד זה תחלה הוכיח דאף להרר"י בעגלות לא מהני פ"ט למטה אי אמרינן אהל זרוק לאו שמיה אהל ומתורת צמיד פתיל אתינן עלה דיציל ורק אי אהל זרוק שמיה אהל ומציל מטעם אהל י"ל כן דעל מה שפי' רש"י שידה היא עגלה למרכבת נשים הקשו תוס' במנחות ל"א ע"א הא מיטמא מדרס וכל המיטמא מדרס מיטמא טומאת מת. וע"ז יש לתרץ או כמ"ש הרמב"ם פ"ג מה' כלים ה"א דכל מיטמא במדרס מיטמא טמא מת הוא רק מדרבנן וכל המק"ט מדרבנן חוצץ כמ"ש תוס' ב"ב כ"ה (וע' במל"מ פי"ב מה' טו"מ) או כמו שתי' תוס' במנחות שם דמרכבה זו אינה רק להעביר ממקום למקום ולא חשיב מדרס. וצ"ל דתוס' לא ס"ל כרמב"ם דכל מיטמא במדרס מיטמא במת הוא רק מדרבנן אבל כל דאינו מיוחד למדרס רק חזי למדרס כאותו מרכבה אינו מיטמא במת אלא מדרבנן וע"כ חוצץ. אך הא תינח אם אהל זרוק שמיה אהל וחוצץ מטעם אהל אז חוצץ אף דמיטמא במת מדרבנן אבל לענין צ"פ כבר העלה המל"מ פי"ב מה' טו"מ דבעינן שלא יהא מקבל שום טומאה אפילו מדרבנן, וא"כ אי אהל זרוק לא שמי' אהל האי עגלה אינו מציל. והנה בעגלה העשויה כמטה להובלת פרקמטי' דמטמא טמא מת מה"ת משום שעשוי' לטלטל ע"י שוורים (ע' שבת פ"ד ע"א) ודאי הכהן אינו יכול לילך אפי' למ"ד אהל זרוק שמי' אהל. ורק בעגלה העשויה לנסיעת בני אדם שעשוי כקתדרא יוכל לילך (לשי' רש"י) אי אהל זרוק שמיה אהל דהאי עגלה אינה מיטמא במת אלא מדרבנן מטעם דכל המיטמא במדרס מיטמא ט"מ (דאין מיטמאה במת בעצם שאינו מיטלטל מלא לגמרי ולא דמי לשק). אמנם לדידן דפסקינן אהל זרוק לא שמיה אהל אין הכהן יכול לילך בעגלות הנ"ל כיון דמיטמאות עכ"פ מדרבנן אינן מצילות כצמיד הפתיל. זאת העלה הגרצ"ה עיי"ש כי האריך. והנה לפ"ד נ"ל דודאי האי עגלה עם הוילונות אינה חוצצת דהיא מיטמאה ט"מ ואין להחליט בזה ומי יכריע בזה בין הר"ש והראב"ד המובאים לעיל אות ב'. אבל אם הכהן הולך במרכבה הסגורה מכל צד יש לדון להקל אי אהל זרוק שמיה אהל ובנידון דידן נ"ל דיש להכריע דהאי מרכבה שמיה אהל וכמו שאבאר.