מלמד להועיל חלק ב · חלק קל״ג סימן ד׳

ג. וראיתי בס' שו"ת ברכת רצה מהגאון ר"ץ אורנשטיין סי' י"ב שהגאון ר' יצחק אלחנן דקאוונא התיר לכהנים לנסוע על אייזענבאהן דרך בית הקברות אך התנה שיסכימו עמו עוד ב' רבנים מובהקים. אך הגאון רצ"ה דחה כל צדדי היתר של הגאון דקאוונא ואלה טעמי הגאון דקאוונא: טעם א': דהמל"מ פי"א מה' טו"מ ה"א כ' דאם השידה נגררת ע"ג קרקע לכ"ע הוי אהל, וכאן נמי כיון דאופני העגלות אינם נשמטים וחשיב חבור (בכלים פי"ח) הוי כאלו גוף העגלה נגררת ע"ג קרקע. והגאון רצ"ה דחה דאף לדעת המל"מ (שעל דבריו יש לפקפק הרבה) אינו אלא כשגוף השידה נגררת ע"ג קרקע, אבל לא אם גוף האהל הולך באויר ורק צדיו הולכין על הקרקע (והביא ראיה ברורה לזה). טעם ב' של הגאון דקאוונא דהפני יהושוע כ' בסוכה דף כ"א דהא דאהל זרוק לא שמי' אהל אינו אלא מדרבנן, וזה צניף לצדד להיתר. וגם זה דחה הגרצ"ה דראיות הפ"י אינו ראיה וא"כ ליתא לדברי הפ"י (אמנם כבר הבאתי לעיל דגם השבו"י ס"ל כן והוכיח זה מהרמב"ם וע' בס' פתח האהל כלל ג' סי' י' דהביא עוד ראיות לדעת השבו"י ופ"י). טעם ג' של הגאון מקאוונא הוא דהוי ספק טומאה ברה"ר (שמא קיי"ל כרשב"א דאהל זרוק שמי' אהל) וספיקו טהור גם בספיקא דדינא. ודחה הגרצ"ה זה בהרבה דחיות וסיים דזה אינו ספק דהרשב"א הוא יחידאה נגד כל הפוסקים, גם י"ל דהרשב"א אינו חולק בזה.