מלמד להועיל חלק ב · חלק קל״ג סימן ג׳

ב. אמנם הגידולי טהרה סי' י"ט דחה מכל וכל דברי השבות יעקב ובתחלה הביא פלוגתא דראשונים באהלות פ"ח מ"א בהא דיריעה וסדין וכו' שהן עשויין אהלים חוצצין דפי' הר"ש והרא"ש דהיינו אם נטויים כאהלים (דהיינו שהן עשויין גג לדפנות וע' תפא"י יכין אות י"ז) ואע"ג שהן מקבלין טומאה דכן היא ההלכה דאף דהאהל טמא אפ"ה חוצץ. אבל התוס' שבת כ"ז ע"ב פי' שהן עשויין אהלים היינו שמחוברין לקרקע ואינם מקבלים טומאה וכן פי' הראב"ד פ"ה מה' טומאת המת הי"ב, וע' מש"ל שם שהאריך. נמצא דלשי' תוס' וראב"ד הוא כלל דכל המקבל טומאה אינו חוצץ. ומה דפשיטא לי' לשבו"י דשידה זו אינה מקבלת טומאה הוא טעות, חדא דכבר הקשו תוס' בשבת דף מ"ד על הא דפי' רש"י דשידה עשוייה לרכיבה דא"כ היא טמאה מדרס ואינה חוצצת ועוד דהא כל עיקר דכלים הבאים במדה דטהורים משום דילפינן משק דצריך שיהא מיטלטל מלא וריקן אבל שידה זו שעשוייה לכך לטלטל אותה כשאדם יושב בה ודאי דטמאה (וע' שבת פ"ד ע"א דאפילו אם מיטלטל ע"י שוורים שמיה טלטול), ומה שאמרו דשידה אינו מקבל טומאה ע"כ היינו אם עיקר תשמישה בבית להניח בה חפצים אלא שלפעמים דרך ארעי מניחין אותה על עגלה ונמשכת ע"י בהמה. אבל השידה דמיירי בה השבו"י אינה אהל כלל ואין לפלפל בזה בענין אהל זרוק עכ"ד. והביא עוד שם שכתב בנידון זה לרבו הגאון מו"ה הירץ שייער והשיב לו שפעם אחת היה מת בשכונת ביהכ"נ ונהג הגאון מו"ה יידל כ"ץ בעצמו היתר ע"י שידה וכן נעשה מעשה בפפ"ד שהתירו לרופא ר' גדלי' כהן לעבור דרך שכונת מת ע"י שידה אך אין שעת הדחק ראי' ואין לנו ראי' להקל נגד דעת התוס' עכ"ד הגאון ר' הירץ שייער בג"ט טעם למה התירו ובאיזה אופן התירו גדולים הנ"ל.