מלמד להועיל חלק ב · חלק קל״ג סימן ב׳

א. תחלה יש לברר אי המרכבה עם הוילונות שנושאין עליה את המת בארון הוי אהל חוצצת שלא תביא הטומאה תחת ענפי האילנות או לכה"פ אי המרכבה שיושב בה הכהן חוצצת. בדבר זה כבר פלפלו בו כמה גדולים. השבות יעקב ח"א סי' פ"ה צדד להתיר להוציא כהן העומד בחצר ע"י שידה (שקורין זענפטע) תחת אהל שבשכונת המת וטעמי היתר שלו דלרשב"א שהביא המ"מ פ"ו מה' עירובין דין י"ז הלכה כר' יוסי דאהל זרוק שמיה אהל ולדידי' פשיטא דמותר. ואפי' לרמב"ם ושאר פוסקים דפסקו אהל זרוק לאו שמיה אהל אינו אלא מדרבנן ומותר כאן משום כבוד הבריות. ועוד טעם כתב דמותר בטומאה דרבנן דהכהנים בלא"ה הן טמאים מדרבנן בטומאת ארץ העמים עיי"ש שהאריך. ומו"ר מהר"ם שיק סי' שנ"ג אחרי אשר גזר ואמר דעגלות של אייזענבאהן אף דמחזיקין מ"ס ואינם מקבלין טומאה מ"מ אינן חוצצין משום דהוי אהל זרוק פקפק על זה מכח סברת המל"מ פי"א מה' טומאת מת ה"א דדוקא אהל זרוק באויר לא שמיה אהל אבל לא בהולך ע"ג קרקע. ומו"ר סיים דדבר זה תלוי בפלוגתא וספק הוא אצלו, והשבות יעקב הנ"ל לא הביא גם בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ב סי' מ"ג מחפש היתר לכהן ליסע על אייזענבאהן שעובר על מקום קברות והביא בשם תוס' סוכה כ"א ע"ב ד"ה שאין דבספינה דאורחא בהכי חשיבא קבע אע"ג דמיטלטלת א"כ מכ"ש הבאהן שדרכו בהכי פשיטא דמיקרי קבוע. ועוד טעם אחר כ' לפמ"ש המ"ל פי"א מה' טו"מ ה"א דדוקא במאהיל על המת הוא דלא חשיב אהל הפסק כשהוא זרוק אבל כל שמאהיל על אהל המת בודאי חשיב אהל זרוק אהל וכאן לא הוי רק אהל המת עכ"ד. ומחכ"ת שגה ברואה דהמ"ל מחלק בין מאהיל על המת לנכנס לאהל המת דהיינו אהל המשכה ואין זה ענין לכאן דאילו חשיב הקבר כאהל היה חוצץ אבל פשיטא דהקבר אינו חשיב כאהל וא"כ הוואגגאן הוי מאהיל על המת.