מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ט סימן ה׳

ג. טעם הג' של היתר הוא עדיף מכל הנ"ל דיש להתיר לפנות כדי לקבור האם אצל בנה, ואף דבש"ע סי' שס"ג לא אמר רק שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו וכן איתא בירושלמי מ"מ כבר כ' הט"ז ומבואר בהרבה אחרונים דה"ה בשאר בני משפחה, ע' ד"מ שו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ג ומכש"כ בנ"ד דהאיש קנה מקום מיוחד למשפחתו (ערבבעגראבניס), וכיון שאין יכולת להביא הבן אל האם בע"כ מוכרחין אנו להניח האם אל בנה. ואין לומר דהיינו דוקא אם המת קבור במקום אחר אבל בנדון דידן שהאם קבורה באותו ביה"ק עם בנה הוי' כנחה אצל משפחתה ואין לפנותה, דע"ז י"ל מדקאמר בירושלמי וכן הוא הלשון בש"ע שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו משמע אצל בסמוך, כמו דאין קוברין רשע אצל צדיק דהיינו בסמוך דהא בחד בית הקברות קוברין אם אינו בסמוך. והא דאמרינן בסנהדרין מ"ז ע"א דהיו להם ב' בתי קברות היינו משום דשם היו קוברין כל הנהרגין, ואי היו קוברין בחד ביה"ק לא ימלט שהיו קוברין רשע חמור אצל רשע קל ומ"מ לשון אצל משמע בסמוך וכדמוכח קרא שמביא שם מקבר אלישע עיי"ש. וא"כ גם בנ"ד ערב לאם שתנוח אצל בנה בסמוך. וע' מהרמ"ל התורה והמצוה ויקרא סי' פ"ו.