מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ט סימן ו׳

ד. עוד יש טעם להתיר דאמרינן ודאי ניחא ליה למת דלא יארע מכשול על ידה, ואם לא נתיר לפנות הרי יש מקום למחלוקת וח"ו לחילול השם, וניחא לי' למת להיות בחרדה ובבלבול, שלא יענשו אחרים על ידו דידוע דכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה. וכן כתב מו"ר בשו"ת מהר"ם שיק י"ד סי' שנ"ג דמפנין הקברות כדי שלא יכשלו הכהנים על ידיהם. ואף דאין נ"ד דומה ממש להתם דשם יש מכשול בשוגג, אבל כאן המעורר המחלוקת הוא מזיד מ"מ גם כאן הוא קצת שוגג כי אין אדם נתפס על צערו ויש לו צער אם רואה אשתו מונחת כאן בבזיון, גם הבעל יש לו חולי לב ויש לחוש שתגדל המחלה, וגם בזה אנן סהדי דהאשה אינה רוצה שבעלה יחלה בשבילה ומוחלת על בלבול שלה.