מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ט סימן ד׳

ב. אי יש להתיר לפנות העצמות אם כבר נתעכל הבשר או עכ"פ בנתעכל הבשר ויש עוד איזה טעם בזה יש פלוגתא בין האחרונים הנובי"ק סי' פ"ט כ' דבנתעכל הבשר לא שייך בלבול והסכים לדעתו הכתב סופר סי' קפ"ג, וע' שו"ת תפארת יוסף סי' ל"ח ובשו"ת פרשת מרדכי להגאון מו"ה מרדכי בנעט חולק עליו וכן בשו"ת עין יצחק סי' ל"ד. (ועיין בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ג). והנה בשו"ת עין יצחק נדחה גם מ"ש בשו"ת פרשת מרדכי, וע' מה שהאריך בזה הרב מוהר"ר מאיר לערנער עם סיעתו בספר חיי עולם. ואין לי להאריך בדברים שזה אומר בכה וזה אומר בכה ויש סברא לכאן ולכאן. אמנם לכאורה ממקום שבאת דהיינו הירושלמי דמ"ק יש ללמוד דגם עצמות אסור לפנות מדקתני שם אין מפנין לא את המת ולא את העצמות (וע' כ"ס סי' קפ"ג שיישב בדוחק). אמנם מה שנלע"ד דהירושלמי תני ולא את העצמות משום דמיירי גם בחוה"מ ואז אפי' ליקוט עצמות אסור כמבואר במ"ק ח'. וכן משמע ברמב"ם שפי' דברי הירושלמי גם בחוה"מ דהרמב"ם הביא דין זה בשני מקומות בפ' ח' מה' י"ט הלכה ט' כתב אין מפנין את המת ולא את העצמות מקבר לקבר ולא ממכובד לבזוי ולא מבזוי למכובד ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים אלא א"כ היה מפנהו בתוך שלו מפנהו בשאר הימים אפילו ממכובד לבזוי. מדקאמר אח"כ ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים משמע דמתחלה מיירי בחוה"מ, וקשה למה נקט דיניה בחוה"מ אי לאשמעינן דאז אפילו בתוך שלו אסור הא הרמב"ם לא מייתי אלא דינים הקבועים בגמרא אלא ודאי דהוא פי' דהירושלמי בתחילה דיבר גם מחוה"מ. והנה בפי"ד מה' אבל הט"ו כ' הרמב"ם אין מפנין את המת וכו' ולא כתב ולא את העצמות ומשמע לכאורה דבשאר הימים עצמות מותרין, והתימא על הסמ"ג (לאוין ע"ה) מביא דין דאין מפנין את המת ואת העצמות מקבר לקבר בחוה"מ ובה' אבלות לא מייתי האי דינא והא דכ' הרמב"ם בה' י"ט ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים אא"כ היה מפנהו בתוך שלו ולא קאמר דגם בנתעכל הבשר מותר ללקט העצמות בשאר הימים היינו משום דכבר אשמעינן בדוכתי טובא דמלקטין עצמות בשאר הימים. והא דהתיר בירושלמי לפנות לתוך שלו, ובחוה"מ הרי הרמב"ם אסר אפי' לתוך שלו דלא התיר אלא בשאר ימים י"ל דהרמב"ם למד דין זה מליקוט עצמות דאסור לר' יוסי בחוה"מ וכמ"ש הרב המגיד וברייתא דירושלמי אתיא כר"מ דמתיר ליקוט עצמות בחוה"מ. איברא דבמס' שמחות פי"ג תני ג"כ ולא את העצמות ושם לא מיירי בחוה"מ, וי"ל בדוחק דמחבר דמס' שמחות נקט לישנא דברייתא דירושלמי, ומשכחת לה דגם עצמות אסורין כגון אם נתעכל כל הבשר שעליהן או אי ליכא שום טעם כגון דאינו מפנהו למקום מכובד. ואפשר דלכך לא תני במס' שמחות מבזוי למכובד, ואין להגיה הגהת הגר"א. כל זה כתבתי ליישב ולהביא קצת סמוכין לדעת הנוב"י. אמנם כיון שגדולי האחרונים פליגי עליה אין לסמוך ע"ז למעשה, ובפרט כי יש להשיב על הנ"ל, אך לא רציתי להאריך.