מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ד סימן ח׳

ז. ונ"ל דמוכח מתוכו שיש בהעתקת אבן תבון טעות סופר דהלשון במדרגת הגוף הוא סתום דלא פירש איזה גוף, גוף אדם או גוף אחר, גוף חי או גוף מת, גוף שלם או גוף חסר. והלא אינו בא לסתום אלא לפרש, ולא פירש כלל. וע"כ נ"ל דצ"ל: סגיף דבנוסח הערבי כתוב אלגבס ובכלים פ"י מ"ב העתיק ג"כ ר"ש אבן תבון מלת: אלגבס במלת סגיף והסופר טעה וכתב: הגוף במקום: סגיף. ומ"ש הרב מהרי"נ שראה בכל הנוסחאות כתוב: במדרגת הגוף אין ראיה כלל שאין כאן ט"ס, יען כי כל נוסחאות הנדפסים מכ"י אחד הועתקו. וכיון שבערבי כתוב: אלגבס, ולפי נוסחא זו דברי הרמב"ם כפתור ופרח, אין שום ספק שגם לפני ר"ש אבן תבון היה כתוב: אל גבס והוא תרגם: סגיף. (ואם אמת מ"ש בעל ערוך השלם בערך גפסית שבכלים פ"י מ"ב צ"ל: גיפס תחת, סגיף, גם במשנה דילן צ"ל: הגיפס תחת: הגוף). והשתא דברי הרמב"ם מובנים לכל בר בי רב דחד יומא, דהוא כתב דחכמים שמו זה האפר במדרגת גיפסית כי כאשר נשרף יצא מדין המתים ונעשה כמו סיד וגיפסית שאינו מטמא, וזכר לדבר דברי הנביא על שרפו עצמות מלך אדום לשיד ובדין היה שיכתוב הרמב"ם: אלגיר שהוא סיד, אך מפני שעצמות שרופים דומים יותר לגפסית כתב הרמב"ם אלגבס. ותימא שהחכם דערנבורג תרגם סיד ולא תרגם גפסית כמו שתרגם בצדק ר"ש אבן תבון: סגיף או גיפס.