מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ד סימן ז׳

ו. שנינו במס' אהלות פ"ב מ"ב אפר שרופים ר' אליעזר אומר שיעורו ברובע וחכמים מטהרים ופי' הרמב"ם וז"ל בגי' שבש"ס: ואפר שרופין האפר אשר ישרפו מהאדם כאשר לא התערב בו מאפר העצים וחכמים שמו זה האפר במדרגת הגוף כי כאשר נשרף יצא מדין המתים, עכ"ל. והנה היטיב אשר דיבר מהר"י נאבעל, שמלות וחכמים שמו זה האפר במדרגת הגוף הם סותרין מה שכתוב אח"כ כי כאשר נשרף יצא מדין המתים, כי אם יצא מדין המתים אינו במדרגת הגוף, ואם הוא במדרגת הגוף לא יצא מדין המתים, ומה שפי' מהרי"נ דהרמב"ם רוצה לומר ב' דברים: א. דאם האפר בשלמות ויש לו דמות אדם אז שמו חכמים האפר הזה במדרגת הגוף שיטמא וא"צ שיעור רובע כחלק מן המתים, ב. דאם נשרף ונתפזר נמי יצא מדין המתים ואינו מטמא בשיעור רובע כעצמות פי' זה במח"כ כל מבקש פי' ישר לא יסבול אותו דמה זה טעם מפני שאם נתפזר אין לו דין מתים ואינו מטמאו על כן אם הוא בשלמות מטמא, אתמהה, הלא אם היה מטמא בפיזור כש"כ שהיה מטמא בשלמות! ועוד דהרמב"ם רוצה לפרש מפני מה חכמים מטהרין ופתח בטומאה שמטמאין אם יש לו צורת אדם. איפכא הו"ל למימר וחכמים מטהרין כי כאשר נשרף יצא מדין המתים, אמנם לפעמים שמו זה האפר במדרגת הגוף כגון ביש לו דמות אדם. ועוד בו שלישיה הלא הרמב"ם לא דיבר כלל משלמות ופיזור ולא רמז כלל חילוק זה בדבריו, והרמב"ם אין דרכו לדבר בחידות ובהסתר דבר. ולולא שיצא פי' זה בדברי הרמב"ם מעטו של הרב ר' יוסף נאבעל נ"י הייתי אומר שא"צ לכתוב סתירה כלל על זה, מפני שאין לו שחר.