מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ד סימן ו׳

ה. והנה לענין טומאה יש לעיין קצת, אי אפר השרופין מטמא. והנה יש כאן ספק אם נשארין בתוך האפר עצמות קצת שהן כשעורה או יותר, זה אומר בכה וזה אומר בכה. אמנם נלע"ד כיון דבעצם כשעורה אין כאן טומאת אהל, אף שיש כאן טומאת מגע ומשא, בודאי אין שם מת על אותן עצמות דיהי' בהן חיוב קבור תקברנו, דבזה המת מיוחד שמטמא באהל ואי אינו מטמא באהל אינו אלא כשאר דברים המטמאין במגע ובמשא ובזה לא צותה התורה קבור תקברנו. ונשאר לנו רק לברר אי אפר השרופים מטמא באהל או לא. ונמצא לענין זה פלוגתא בין הראשונים. הנה זה הוא דבר שא"א לספק כלל שלדעת הרמב"ם אפר שרופים אינו מטמא, אך לפי שהרב מהר"י נאבעל רצה להטות דברי הרמב"ם לדעת אחרת מוכרח אני להאריך קצת.