ט. וע"כ נ"ל ליישב דברי הרמב"ם בדרך אחר פשוט. ותחילה נדקדק דבהלכה ט' כ' המת שנשרף ושלדו קיימת ה"ז מטמא כמת שלם, ובהלכה י' כתב: בשר המת שנפרך וכו' וכן אפר השרופים. והנה בראש הפרק הזה מחלק הרמב"ם ג"כ בין מת ובין בשר המת שכתב המת אפילו נפל שלא נתקשרו אבריו בגידין, וכזית מבשר המת (וזה שמעתא ערוכה בנזיר מ"ט ע"ב). והשתא בהלכה ט' מיירי הרמב"ם במת שלם שאין עליו כזית בשר ואמר דאם שלדו קיימת מטמא כמת שלם אף שאין עליו כזית בשר ואם נתבלבלה צורתו אינו מטמא משום מת שלם אם אין עליו כזית בשר, הא אם יש עליו כזית בשר אף דנתיבש אם לא נעשה כקמח מטמא משום כזית בשר (ונבאר זה לקמן). ובהלכה י' מיירי מבשר המת כלומר מכזית בשר וקאמר דוקא אם נפרך ונעשה כקמח טהור. וכן אפר השרופים טהור משום דנעשה כקמח, ואין חלוק בין מת שלם לכזית מן המת. וצריך לאשמעינן זה, דהו"א בשלמא לטמא משום מת שלם א"א בנתבלבל צורתו דאין כאן תבנית מת שלם, אבל לענין כזית בשר הלא א"צ מת שלם, והו"א דאפילו אם נעשה אפר לא יצא מידי טומאה קמ"ל דלא אמרינן כן.
מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ד סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.