י. ומ"ש הרמב"ם דבעינן נפרך ונעשה כקמח פי' הכ"מ דפסק כר"ל בנדה נ"ה ע"א. ולענ"ד נראה דהרמב"ם פסק כר' יוחנן, דהוא מפרש איפכא מפי' רש"י דלר"י דיליף מעצם נפרך טמא, דגם עצם אם נפרך טמא דהא עצם כשעורה מטמא, וא"כ יש רובע עצמות אפילו אי איפרכו מטמאין באהל וכן הדין בכזית בשר דאיפרוך אבל לר"ל דיליף מלכל טומאתו כל טומאות הפורשות ממנו צריך להיות כעין שפורשות מן האדם דמסתמא לא נתייבשו כ"כ עד שנפרכו, אולם אם נפרכו כקמח אף ר"י מודה לר"ל. וראי' ברורה שהרמב"ם פוסק כמאן דיליף מעצם הוא שבפי' המשניות לא הביא אלא הך דרשא דעצם ולא דרשא דר"ל.
מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ד סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.