מלמד להועיל חלק א · חלק צ״ב סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ולענין הסלת הח"ס סי' קי"ד החמיר דלתיתה הוי ספק חמץ גמור ופשיטא לי דסלת שעבר עליו הפסח אסור בהנאה (וע' מג"א סי' תנ"ג סק"ח וא"ר שם סק"ב). אמנם בתשובה מאהבה סי' ק"פ דעתו להקל בגרויפען ובסלת עיי"ש (וע' שדה חמד סי' ח' אות כ"ד). והפמ"ג סי' תמ"ג מחמיר ג"כ בלתיתה שלנו. ובתשו' מו"ר מהר"ם שיק סי' רל"ו (וע"ג סי' רט"ו) כ' ששמע שבדאמפפמיהלען אין לותתין שהוא חקר ודרש שהרבה מהן לותתין. ובשו"ת אבן יקרה סי' כ"ג כ' שחקר שמנהג טוחני קמח בזה"ז רובא דרובא אין לותתין וביחוד בחטים הנטחנים ברחים הקיטור ומלאכותים (דאמפפ - וקונזטמיהלען) אין דרך ללתות כלל. וא"כ יש לחקור אחר מנהג המקום אם רוב אין לותתין יש להקל גבי הסלת. ולענין גרינקערן שמעתי שאין שופכין עליהן מים כלל, אלא תמיד הם במקום יבש, ואם כן הוא אין בהם חשש חימוץ.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.