מלמד להועיל חלק א · חלק צ״ב סימן ג׳

ולענין הסלת הח"ס סי' קי"ד החמיר דלתיתה הוי ספק חמץ גמור ופשיטא לי דסלת שעבר עליו הפסח אסור בהנאה (וע' מג"א סי' תנ"ג סק"ח וא"ר שם סק"ב). אמנם בתשובה מאהבה סי' ק"פ דעתו להקל בגרויפען ובסלת עיי"ש (וע' שדה חמד סי' ח' אות כ"ד). והפמ"ג סי' תמ"ג מחמיר ג"כ בלתיתה שלנו. ובתשו' מו"ר מהר"ם שיק סי' רל"ו (וע"ג סי' רט"ו) כ' ששמע שבדאמפפמיהלען אין לותתין שהוא חקר ודרש שהרבה מהן לותתין. ובשו"ת אבן יקרה סי' כ"ג כ' שחקר שמנהג טוחני קמח בזה"ז רובא דרובא אין לותתין וביחוד בחטים הנטחנים ברחים הקיטור ומלאכותים (דאמפפ - וקונזטמיהלען) אין דרך ללתות כלל. וא"כ יש לחקור אחר מנהג המקום אם רוב אין לותתין יש להקל גבי הסלת. ולענין גרינקערן שמעתי שאין שופכין עליהן מים כלל, אלא תמיד הם במקום יבש, ואם כן הוא אין בהם חשש חימוץ.