מלמד להועיל חלק א · חלק ע״ב סימן ד׳

והנה מ"ש היד אלי' דבכותי בישראל יחידי עמו צריך עכ"פ ביטול רשות או אפשר אפילו עירוב (פי' או אפשר דאפילו עירוב מהני ולא בעי ביטול רשות) תמיה לי דהאיך אפשר לומר דעירוב מהני כיון דאינו מודה בעירוב האיך שייך עירוב גביה הרי פסקינן בסי' שפ"ה צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות אבל עירוב אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב. וצ"ל דהיד אלי' סובר דאף דפסקינן בש"ע (והם דברי הרמב"ם וראיתי שגם הא"ז חלק שני סי' קס"ט הביא דברי הרמב"ם אלו) דעירוב לא מהני במי שאינו מודה בעירוב מ"מ אינו מוכרח שראב"י סובר כן דאפשר דגם במי שאינו מודה עירוב מהני וכמו שכתב העצי אלמוגים בס"ק ג' דאי עירוב משום קנין גם באינו מודה בעירוב מהני, וכיון שאינו מוכרח דסובר ראב"י עירוב משום דירה ולא משום קנין ע"כ כתב היד אלי' דאפשר דאפילו עירוב מהני לראב"י בכותי וחד ישראל, אבל לדידן דעירוב משום דירה ודאי בכותי (קודם גזירת ר' אמי ור' אסי) צריך ביטול ולא מהני עירוב. עוד י"ל דאף אי עירוב משום דירה יש סברא לומר דגם בצדוקי שאינו מודה בעירוב מהני עירוב דנהי שאינו מודה בדברי חז"ל מ"מ זה הוה סברא חיצונה דדעתו של אדם ודירתו במקום מזונותיו היא וא"כ מהני עירוב, ע"כ שפיר כתב או אפשר דאפילו עירוב, אמנם כיון דהרמב"ם והא"ז והש"ע פסקו דלא מהני עירוב במי שאינו מודה א"כ להלכה אין מקום לסברא זאת.